In circles

 ♬ Ma'agalim- Jane Bordeaux ♬

מאי הוא זמן נהדר לחזור לכתוב. אחרי חודשיים של היעדרות פתאום שוב מתחשק לי להיות פה. חופשת הפסח מאחורינו וחודש יום ההולדת כבר פה. בתיבת הדוא"ל כבר מחכים לי קופונים מהמותגים האהובים עליי, מתנות מוקדמות למדי, כי בפועל יש עוד חודש שלם עד סוף מאי. 

את המתנה שלי לעצמי כבר הכנתי מבעוד מועד. אל יום הולדת 29 מתלווים בגאווה מקרון מוגדור של פייר הרמה, מרק ראמן של היגומה ושקיות מרשרשות - ניחשתם נכון אני טסה לפריז (כן, שוב!)

לפעמים זה נדמה כמו בזבוז של חופשה, אבל בתכלס זו החופשה המושלמת. בדיוק קראתי איך ספי מנסה להסביר למה כל כך טוב לה לחזור בכל פעם לניו יורק. כך בדיוק אני מרגישה עם פריז. האמת היא שפשוט אין עוד הרבה מקומות על הכדור שיכולים להציע לי כל כך הרבה חדש ומרענן בכל פעם ועדיין להרגיש הכי בבית.

אני עדיין מקווה להספיק להיות במקום חדש בשנת 2016, כדי להגשים את הצורך שלי בגילויים חדשים, אבל אמרו את זה כבר לפניי - אין כמו פריז. כל מי שחושב אחרת, כנראה לא היה שם איתי.

כמה דברים לעשות כשחוגגים 29 בפריז:
לבחון את כל מה שחדש בסיבוב אחד מהיר ומדויק ב-LE BON MARCHE ולא לצאת עם אף שקית.
לקנות פריט אחד שווה במיוחד ב-COS או OTHER STORIES & אלא אם יש סייל. או אז מותר לקנות שניים.
לאכול פניני מוצרלה בגינה ולהתבונן בעוברים והשבים.
למדוד את כל משקפי השמש ב-KILLIWATCH ולבחור זוג אחד שיסתיר את הקמטים מסביב לעיניים.
לשוט על סירה לאורך הנהר בשקיעה, כמו תיירת אמיתית
לקרוא את "אי הבנה במוסקבה" שמחכה לנסיעה הזו יותר ממני.
לזלול פטיסרי במקום החדש והשווה FOU DE PATISSERIE בשכונה האהובה עליי.
לשתות המון יין על המרפסת של בית הקפה שמשקיף על התעלה ולדמיין לרגע שזה הקפה השכונתי שלי.

בינתיים, אני פריזאית ביפו.

Paris - on my wall and in my heart

***

Rooms

♪ The Lumineers - Stubburn Love ♪

היי. עכשיו אני כותבת מפה. הסלון בדירה החדשה ביפו. יש המון אור שנכנס מהמרפסת אז אפשר לגדל צמחים. פתאום יש לנו ספייס ואנחנו נהנים למלא אותו לאט לאט בחפצים. יש מקום לארח חברים לארוחת ערב או סתם קפה. יש שכונה נפלאה למטה וים שאפשר לרוץ אליו. החיים טובים פה ביפו.

עוד חסרה לנו איזו כורסא ואולי שולחן קפה אחר, שיחליף את הפאדיחה של איקאה, אבל בינתיים נעים לנו. אתמול הדבקנו את הפלוסים על הקיר, בתום 40 דקות של חישובים ומדידות שלא יביישו סטודנט למתמטיקה שימושית.

במטבח עוד חסר לנו קצת מקום אחסון אז מתחשק לי לבנות בעצמי מדף כזה של MOLET, מעץ ממוחזר. למי שלא מכיר את פרויקט MOdulate your palLet של סטודיו DALE שווה להיכנס לדף הפייסבוק.



ואם כבר מדברים על חללים ועל חדרים. לכו לראות את ROOM. זה עצוב וקשה אבל גם יפה ועושה הרבה לחשוב.
 שתהיה לכולנו שבת שקטה ונעימה. צאו החוצה יש שמש נפלאה.

***

November things

♬ Robin Thicke - The stupid things ♬

התעוררתי הבוקר וגיליתי שנובמבר הגיע. זה סימן שהקיץ באמת מאחורינו. הידד!

נובמבר זה לא צחוק, מדובר כבר בסתיו אמיתי. מזג האוויר מעולה ואפשר לשלוף מהארון חולצות מכופתרות ארוכות וקרדיגנים אפורים שלא ראינו מאז פברואר הקודם. שעון החורף, תמיד מבאס נורא בהתחלה אבל הוא מזכיר לי שאני הכי אוהבת לבלות את הערבים המתקצרים בבית. מה אפשר לעשות בבית? לבשל מרק חדש כל ערב, לאפות עוגיות מדלן עם הרבה חמאה ודבש, לסרוג עוד צעיף, לקרוא את הגלריה של שישי באמצע השבוע או לצפות בעונה החדשה (שעושה רושם מעולה) של פארגו.

הנה עוד כמה דברים ששווה להיות שמחים בגינם. שיהיה שבוע נעים וסתווי ושקט ופורה ורגוע.

1. לגלות שספר עיצוב הפנים של Kinfolk כבר בדרכו אליי. ניצלתי את ההמלצה המעולה של ספי והזמנתי אותו דרך Book Depository - ללא דמי משלוח בינ"ל ובהנחת השקה משמעותית. והוו! ובנימה זו - להת' אמזון. עם כל הכבוד, יש לי דברים אחרים לעשות עם כספי המשלוח השערורייתיים שלכם.

2. למצוא את המכנסיים החורפיים והמושלמים האלו, ליום הראשון בעבודה החדשה שלי. כאילו מצמר וכאילו מחויטים אבל בעצם מדובר בפיג'מה נעימה ובאורך האהוב עליי. בעצם, העובדה שאני מתחילה עבודה אמתית של גדולים, היא סיבה למסיבה. ההתרגשות בשיאה אך פרטים נוספים יישארו תחת איפול, בינתיים, מחשש עין הרע.

via Zara.com

3. חצי שמח וחצי עצוב. מיכל, הלוא היא "אחת שסורגת" האהובה, מחסלת את מלאי החנות וזו הזדמנות מצוינת לרכוש ציוד סריגה או במקרה שלי רקמה - וסופסוף ללמוד לרקום בחישוק עץ. אם עוד לא רכשתם מלאי לחורף - זה הזמן.

4. לאכול מרק כל יום. בשבוע שעבר זה היה מרק תאילנדי מושלם עם אטריות אורז והיום בתפריט מרק אפונה וקארי ירוק.

5. להיתקל בקולקציית הנעליים הזו, שנוצרה בשיתוף פעולה קסום בין חברת הנעליים האהובה עליי Jonak מפריז עם בלוגרית סופר מוכשרת שהכרתי בכלל באינסטגראם. תענוג לחשוב שבלוגריות יכולות להיות חלק מדבר כזה. המכירה של 7 הדגמים תחל ב-30 לאוקטובר בחנות האונליין ובחנויות נבחרות (בצרפת כמובן).

6. לחדש את המנוי לקולנוע לב פעם אחרונה ודי על תקן סטודנטית. רגע לפני שהוא טס לייצג אותנו באוסקר צפינו ב"באבא גון" המקסים. פרסית, גרגורי תרנגולי הודו ונופים של נגב - מי צריך יותר?

***

September

♪ Eart, Wind & Fire - September ♪

נתחיל בשאלה: מה עושים כשיש שעה וחצי לשרוף בקניון שבעת הכוכבים?

תשובה: מבקשים מהבחור את כל כרטיסי הרב-תו שהוא לא ניצל מפסח וראש השנה הקודמים ושודדים את צומת ספרים.

בסוף השבוע האחרון של חודש אוגוסט קרה דבר נפלא: קראתי ספר שלם. זה קרה כי היינו בצפון, ללא מוסף השבת, נטולי מטען לפלאפון ומעל הכל חסרי דאגות. מזל שהיו לי בתיק את שלושת הספרים שרכשתי בקניון. הכי מזל שהתחלתי עם "החיים ומה שלבשתי" של שלי גרוס.

בזמן שכולם נמנמו והכינו לאכול לסירוגין אני גמעתי בשקיקה כל מילה. כבר הרבה זמן שלא נהניתי כל כך מספר. הוא כתוב נפלא. קליל ועמוק, אמיתי ומדויק, ברמה שצחקתי בקול כמה וכמה פעמים.

אני לא רוצה להרוס לכם יותר מדי, אבל אחד הדברים שאהבתי ביותר היו הרשימות שהגיבורה מנהלת. ולכן, הרשומה הזו מתקיימת בצורת רשימה. צ'יזי ככל שיהיה, ככה אני פותחת את ספטמבר. ואם כבר באווירת ספטמבר אני גאה להציג:

דברים שלא סיימתי ואולי הגיע הזמן לסיים

1. העונה האחרונה של מד-מן

לאורך כל שנה ד' היא היתה הפרס שיגיע בסוף הלימודים. לא להאמין אבל עדיין לא הגעתי אליה. אולי ביום כיפור.

2. הפיל-פילון הסרוג שלי

אני ממש מקווה שהוא יסתיים לפני שהתינוק של ניצוש ייוולד (אופס - נהרסה ההפתעה)

3. הביוגרפיה של בואי
לא תאמינו אבל אני עדיין בקיץ 1984. פאדיחות.

4. לסדר את הספרים לפי צבע
ולגלות כמה קלאסיקות שלא זכרתי שקיימות אצלי על המדפים

5. לארגן את ארון הבגדים
או במילים אחרות, למצוא כוחות להיפרד מכל אותם סמרטוטים שתופסים נדלן יקר כבר שנים.

את הרשימה כתבתי כבר אתמול וחשבתי שזה יהיה פוסט קצר עם רשימה משעשעת וקצת תמונות. ואז נתקלתי בפוסט באינסטוש שאשכרה אילץ אותי לגשת ולארגן את ארון הבגדים שלי. ממש ככה. בשעה 23:30 בלילה.

אמנם יש לי יותר מ-37 פריטים בקולקציית הקפסולה שלי, אבל אני מניחה שיש לנו לפחות עוד חודשיים של קיץ מסוים. באותה נשימה - נפרדתי מכ-30 פריטים (!) ושיכנתי אותם בשקית של איקאה ליד הדלת. תסכימו איתי שזה כבר צעד נועז. לגבי הנעליים, זה כבר סיפור אחר. אני באמת מאמינה שאני צריכה את כולן, כל עוד הן לא בלויות מדי או בלתי ניתנות לנעילה. בעצם, יש לי איזה זוג אחד כזה. יפה מדי כדי למסור אבל בקושי אפשר לשבת כשהן על הרגליים שלא לדבר על לצעוד. אבל זה באמת מקרה יוצא דופן.

(בתמונה: הרכישה האחרונה מהסייל של סטורי. להגנתי אגיד רק שאני באמת ובתמים מאמינה לכיתוב שעל הקופסא)

באופן יחסי, את העונה החמה העברתי כמעט ללא רכישות, אולי זו אפילו העונה "היבשה" ביותר שלי. ההחלטה היתה לקנות מעט וטוב כדי להחליף את המלתחה, לאט ובזהירות, למלתחה מדויקת ומצומצמת כיאה לאדם המבוגר והאחראי שאני, פלוס מתגוררת בדירה קטנה מדי. אל תתבלבלו, אני עדיין משוגעת על אופנה. האמת היא, שהרבה יותר מספק לעבוד קשה ולהצליח לבחור פריט אחד טוב, מאשר להתפרק על כל אותן פיסות פוליאסטר ואלסטין מהקולקציה השבועית בקניון. אגב, זו גם המנטרה לקראת הנסיעה לפריז בעוד חודש. אם אני שוכחת - הזכירו לי בבקשה.

בינתיים, אני צריכה ללמוד להסתדר עם ארבעה זוגות מכנסיים ושש חצאיות (ועוד כ-20 חולצות וכשבע שמלות, שלא הצטלמו כל כך יפה). אחרי שאסיים לטפוח לעצמי על השכם, אני אאלץ להיזכר שבחדר הישן אצל ההורים, יש עוד ארון מלא בגדי חורף וארון מפוצץ בציוד שזקוקים לרענון . אבל זה יחכה כבר לאוקטובר.

***

Slow and steady

♪ Of monsters and men - Slow and steady ♪ 

1. לימודי עיצוב

קצת כמו הביצה והתרנגולת, אני לא יכולה לומר בוודאות איך ולמה זה התחיל. אני מאמינה שזה שילוב מסוכן של חיים סטודנטיאליים מצומצמים בכלליות עם לימודי עיצוב בפרט, הטומנים בחובם מודעות גבוהה לחברה ואחריות לסביבה.

לאט לאט ואז מהר מהר, מצאתי את עצמי מזדהה עם מגמה מרתקת שהולכת ותופסת תאוצה, תנועת ההאטה. למגמה הזו יש גוונים שונים. היא מושפעת מכל תחומי החיים ויותר מהכול, היא מבקשת להשפיע על האופן בו אנו חיים את חיינו, החל מהדרך בה אנו צורכים מזון או בגדים ועד התחביבים שלנו.

2. תנועת ההאטה

התנועה, עליה תוכלו לקרוא בהרחבה באתר הישראלי, מציעה לנו בנימוס, להאט את הקצב. השאיפה לחזור לימים פשוטים יותר, מתבטאת ברצון לחזור לעשות בעצמנו את מה שחשוב לנו, כקונטרה לחיים המהירים והסינתטיים שהעידן הנוכחי מציע. אגב, מאמר נפלא שקראתי השבוע, קובע שזה לא רע כל כך ואולי אפילו די טוב, לפתח תחביבים יצרניים כמו סריגה, הכנת פסטה וגינון. מסתבר שעבודה פיזית מתונה ומעט מונוטונית יכולה למנוע דיכאון וחרדה שמכרסמים בחברה שלנו מאז הפסקנו לעבוד בעבודות פיזיות במאה הקודמת.

נוגד הדיכאון הפרטי שלי בדרך לסיומו - יאיי!

3. מגזין KINFOLK

את המגזין KINFOLK התחלתי להזמין ולקרוא דווקא בעקבות האינסטגראם של אביטל ולץ הלוא היא LILILOFT. עוד לפני שיצא לי לדפדף, להרגיש את הכריכה ולהריח את הדפים, ידעתי שזה מגזין להתאהב בו. מאז, אני מזמינה /מתחננת למבקרים מחו"ל רנדומליים שירכשו עבורי, בכל פעם שיוצא גיליון חדש.

הגיליונות יוצאים כארבע פעמים בשנה, בהתאם לעונות השנה ובכל אחד נושא המלווה אותנו דרך אמנות, עיצוב, אוכל ואנשים.

4. קיץ ו-ESSENTIALISM

גיליון הקיץ, הוקדש לאסנשיאליזם ESSENTIALISM, אלו שבחרו להשאיר בחייהם רק את מה שחיוני להם. חיוני הוא כמובן מונח מופשט ונתון לפרשנות, אבל עצם החלוקה לחיוני ולא-חיוני משכה אותי במיוחד להתחיל דווקא בכתבות הצבע ולא בפרסומות לאופנה או מתכונים לקוקטיילים.

טעימה מהגיליון האחרון

5. הבלוג

כבר מעל 4 שנים שאני כותבת בהתמדה (לרוב) את הגיגיי ומשתפת את מעשיי. משמח ומפתיע לגלות שרבים עוד שמחים לשמוע מה יש לי לומר. הבלוג, כמוני, השתנה המון בשנים בהן למדתי עיצוב והפך למקום שונה לחלוטין ממה שהיה בתחילה. זהו עדיין בלוג על עיצוב ואופנה אבל יש פה פחות בגדים, כי יש לי הרבה פחות בגדים. את כל מה שלא החמיא לי נתתי ואת המלאי אני משתדלת לחדש רק כשאני רואה משהו פשוט ומיוחד ואם אפשר שיהיה של מעצב מקומי. 

אני מאחלת לכולנו שנפסיק לרדוף אחרי הכלום הזה שאנחנו רודפים אחריו (קידום בעבודה, דירה טובה יותר, אוטו חדש יותר או אחרים) ונתחיל לפנות זמן לדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים, כי הם בדרך כלל באמת קטנים. שיהיה המשך שבוע מצוין. לכו לים, זה נעים, חינם והמדוזות כבר לא שם.

זיכרון מתוק מבילבאו

***

Six Weeks

♬ Of monsters and men - Six Weeks ♬

שבועיים לתוך חודש מאי והחששות מתחילים להצטבר. שישה שבועות בדיוק נותרו עד ליום ההגשה (!) מה שמשאיר לי בדיוק ארבעה שבועות לסיים לייצר את המיקרו קולקצייה שלי. שלושה אבי טיפוס כבר  יש, אבל עוד כל כך הרבה שאלות נותרו ללא מענה. על פי הלו"ז הקשוח שהצבתי לעצמי (ולא עמדתי בו כמעט בכלל) השבוע שמתחיל מחר נקרא "שבוע הסטיילינג הגדול" ובמהלכו אני צריכה לקבל החלטות סופיות לגבי צבעים, צורות, מגוון חומרים, גדלים של איבקות ועוביים של שרוכים. אם אתם חשים מבולבלים, ברוכים הבאים לחיים שלי!

בין ביקור במפעל סוליות לסשן סקיצות אל תוך הלילה, החלטתי שמותר לי כבר לפנטז על חגיגות יום ההולדת שלי בסוף החודש. אחרי שצמצמתי את מפלס הסמרטוטים בארון, בניתי לי ווישליסט מאופק (ומעט דמיוני) לאביב שהוא כבר קיץ. שבת נעימה לכולם. טיפ לימות השרב הבאים עלינו לרעה - האבטיחים כבר ממש מעולים!

1/ תיק גב בעיצובה של עמית עדיני, חברה, קולגה ואישה הורסת בלי קשר. כנסו לדף הפייסבוק לפרטים נוספים. 

2/ סניקרס אולטימטיביות לאביב בעיר, הבעיה: עולות כמו שלושה זוגות טומ'ס.

3/ חצאית פרחונית מהקולקציה החדשה של Andy Ve Eirn, מבד קליל ונעים, מחמיאה וקוטפת מחמאות. איך אני יודעת? כי כבר רכשתי אותה מבעוד מועד, בחצי מחיר. איך? כי יש לי יומהולדת וחברי מועדון בוחרים פריט בחצי מחיר בחודש יום ההולדת. הו יא!

4/ מנורות תלויות של Muuto יקרות ומושלמות. או כל דבר אחר מליין האביזרים שלהם, כולם יקרים ומושלים. יום אחד אולי.

5/ ספר העיצוב המופלא של Kenya Hara / Designing design - אמזון מבקשים עליו מחיר מופקע של 45$ לפני משלוח. 

6/ צמיד של שני יעקובי שמופיע באתר כ"אזל מהמלאי" כבר חודש. 

***

April come she will

♬ April come she will - Simon & Garfunkel ♬

פרויקט הגמר צובר תאוצה ואני מרגישה שאני מתחילה לפתח אליו רגשות. כולי תקווה שהוא לא ישבור לי את הלב ויחזיר לי אהבה, בדרכו המיוחדת. בשבועות האחרונים אני קמה עם הפרויקט בבוקר והולכת לישון אתו בלילה, לעיתים אף מתעוררת מחלום שקשור אליו וממהרת לרשום את המחשבות (שמתגלות כטיפשיות מאוד בבוקר). בזכות היותי אישה אחראית, לא נותרו לי קורסים נוספים הסמסטר, מה שמאפשר לי להשקיע את הזמן הפנוי שלי בדברים נעימים. הנה כמה מהם. 

1. התערוכה המרגשת של ניר עברון ( הדוד הכי קול אבר ) ב"בית האמנים" בירושלים. 

2. פתאום נהייתי מבוגרת ואני שותה אספרסו ארוך בלי סוכר. להתחיל את הבוקר ב"קפה אלברט" עם חברות. כי אנחנו יכולות.

3. להתחיל לסרוג סוף סוף את הפוף האפור הזה שאני מפנטזת עליו שנים. פשוט הבנתי שאף פעם לא יהיה לי זמן רק לזה. עכשיו כשאני מתבטלת מול "סמוך על סול" אני פרודוקטיבית. את הטריקו קניתי כמובן אצל מיכל  ואת ההוראות הפשוטות למדי, למדתי מהווידאו הזה.

4. ללמוד להכין פסטו ביתי עם אגוזי מלך כי קנינו יותר מדי בזיליקום, לבשל את הקארי-אורז המושלם בלי מתכון בכלל וכמובן, להצליח לאפות מקרונז שוקו-קפה משובחים עם דנה (aka קינוחה). 

5. לקבל הזמנה ליום הרצאות וסדנת אמן של סאטושי יאסוי ורייקו סודו, שניהם מעצבים בכירים וארט דיירקטורים ב-Muji, בפקולטה לעיצוב בשנקר. חלק מהאירועים פתוחים לקהל הרחב, אז אתם מוזמנים להצטרף, יום שלישי ה-05.05 פרטים נוספים בדף האירוע מהפייסבוק של שנקר.

via

***

Welcome WOOFY

♬ Belle and Sebastian - If she wants me ♬

הפוסט היום מוקדש להולכים על ארבע, בעיקר להולכת על ארבע הפרטית שלי. הכירו את Woofy, קופסת פינוקים לכלבלב המגיעה בכל חודש כמו שעון וטומנת בחובה שלל רב (באמת!) של אושר ובריאות. את אוריאל, אחד מצוות היזמים האמיצים שמאחורי הקונספט, אני לא מכירה באופן אישי ממש אבל התמזל מזלי והוא החליט לפנק את פולי בחבילה לדוגמה. הקופסה הגיעה אתמול עם שליח חביב והיא היתה כל כך יפה ומושקעת שהייתי חייבת לבקש מפולי להתאפק עד שיהיה בוקר ויהיה לי זמן לצלם אותה כראוי. היא גילתה בגרות והסכימה בחוסר חשק.

מאחורי WOOFY עומדים חמישה חבר'ה מדליקים: תומר מולכו, מתן דניאלי, תום קאפח, עדי ויזל ואוריאל רווה, הכירו עוד כשהיו סטודנטים והחליטו שגם לכלבים מגיעים פינוקים. הם משקיעים רבות במציאת המוצרים המתאימים והתאמתם לכל לקוח, כמובן מבלי לחזור על מוצרים מחודש לחודש. גם הלוגיסטיקה ביוזמה כזו היא לא דבר פשוט, כאשר מאות ואלפי הלקוחות צריכים לקבל את החבילה בקצוות שונים של המדינה באותו טווח זמנים. חשיפת תוכן החבילה מתבצע בדף הפייסבוק, בכלל שווה להיכנס אליו כדי לגלות עוד מידע וסתם תמונות של כלבים מאושרים שקיבלו את החבילה החודשית. ואם אתם רוצים להיות ממש יסודיים, הינה לינק לאתר.

בכל קופסא חודשית, תוכלו למצוא מוצרי הגיינה, מזון, חטיפים, משחקים ומה לא. אז מה הגיע בחבילת פברואר? ארבע חבילות חטיפים בריאים ואיכותיים (שניים דנטליים ושניים סתם טעימים), צעצוע חבלים צבעוני מהמם, עצם אכילה ורודה עצומה ונפלאה ומנת מזון לדוגמא סופר איכותית. בנוסף קיבלנו גם כמה קופונים שווים, למי מאיתנו שמגדל כלבלב יודע כמה כיף זה לקבל קופונים שחוסכים כמה שקלים בחנויות החיות.

בחישוב גס שעשיתי ביחס לחנות הקרובה לביתי, אני יכולה לספר שתוכן החבילה שווה הרבה יותר ממה שהיא עולה במנוי חודשי (99 ש"ח) והמשלוח כלול. לפולי לקחו בדיוק 10 שניות להבין שהקופסה היא שלה ובאותו רגע היא נעמדה על המשמר.

Hands off my WOOFY

*גילוי נאות, החבילה התקבלה למטרות סקירה ופרסום, אבל תאמינו לי, היא שווה כל שקל. תודה ל-WOOFY!

***

Lately I'm loving #17

♬ Changes - Stars  ♬

לאט לאט הערפל של החודשים האחרונים מתחיל להתפוגג. בחיי, ממש לא ראיתי איך אני עוברת אותם בלי להתפרק. הרבה החלטות שנתקבלו בראייה אופטימית מדי בתחילת הסמסטר, התגלו כמקלות בגלגלים והקשו עליי ברמות קשות. היו המון רגעים מייאשים בהם עמדתי מול הלו"ז וניסיתי להבין איפה מקצצים. בתכלס, פשוט לא היה ממה להיפטר, המשכתי לרוץ בתוך גלגל האוגר וקיוויתי לטוב. פתאום הגיע קצת טוב, מה השתנה אתם שואלים? לא הייתי צריכה הרבה. הנה כמה דברים קטנים שעשו את ההבדל השבוע.

1. הגשה אחת טובה כבר מאחוריי. המכוניות האלו, עשויות בלמינציה מסורתית של פורניר עץ עם ברזל ותוספות בהדפסת פלסטיק בתלת ממד, עשו לי את הסמסטר שמח וצבעוני ואולי אם יהיה לי (ואולי בעצם לכם) מזל הן יעמדו למכירה בקרוב.

2. פרויקט הגמר מתחיל לקבל צורה, או לפחות כיוון לרעיון שאולי בקרוב יהפוך לצורה. לכבוד המאורע נפתח זה מכבר TUMBLR שהפך ליומן המסע שלי, על כל השינויים והגיבושים שהוא עובר בשבועות האחרונים.

3. פולי, כלבתנו הבכורה עושה צעדים משמעותיים לעבר סטנדרט החינוך המקובל בקרב ההולכים על ארבע. לא בטוחה כמה מזה אני יכולה לזקוף לזכותי, אבל לפחות יש קצה של אופטימיות. אולי עוד ייצא ממנה משהו.

4. על אף שאין מקום להוצאות מיותרות כרגע, הפרויקט האחרון של הסמסטר עוסק בסריגה במידת מה, אז הרשתי לעצמי להירשם לסדנה אצל מיכל ביום חמישי הקרוב. אני מתייקת את ההוצאה הזו תחת "צרכים לימודיים". קפצו לי. ובואו.

5. אימוש הנפלאה, שמעה לתחינותיי ופינקה בפסגת השאיפות של כל עקרת בית עם קיר בצבע מנטה בסלון. אני קלישאה מהלכת, אופה בלי הפסקה ונהנת מכל רגע.

6. אחרי עשרות פציעות בסדנה בגלל אותן מכוניות שובבות הכוללות: חיתוכים, שריטות, שיופי אצבעות, שבירת ציפורניים וטריקת דלת אחת יסודית ביותר על האמה, אני גאה להציג מניקור חורפי במיוחד, שמסתיר ציפורן אחת סגולה במיוחד, אבל חוגג את סוף העבודה הסיזיפית, לפחות לשבועיים הקרובים. אה כן, והספר החדש שלי על חדר 606 של ארנה יעקובסן. חלום.

***

Staying In

♫ The beta Band - Dry the rain ♫

לא תאמינו אבל הפוסט הראשון של שנת 2015 הוא גם הפוסט המאתיים של הבלוג, חגיגה כפולה! כל כך הרבה שנים לא הייתי בטיול בנגב ואחרי הפוסט של ספי על המדבר, כל הזמן פנטזתי להדרים ולצלם גם אני צילומים מרהיבים של גבעות וחולות וכלום חוצמזה עד האופק. את סוף השבוע, הכי קר בשנה אם יורשה לי, העברנו בחגיגות משפחתיות במצפה רמון. השקיעה המרגשת של יום שישי במכתש, השקט ותחושת הבידוד לא הצליחו לנתק אותי מספיק ממטרדי היום-יום, מזל שמריחים את סוף הסמסטר והמשמעת אוטוטו מתרופפת.

ואם בהתרופפות משמעת עסקינן, במקום לחזור הביתה ולצמצם פערים במטלות, היה נדמה לי שהרבה יותר הגיוני לקנות מלא מלא צמר עבה ולהתיישב עם צלחת מרק כתום מול סרט ולסרוג שני צעיפים. השבועיים הבאים צפויים להיות עמוסים אבל קצת קשה לגייס כוחות כשכל מה שבא לי בקור הזה, הם כרבולים עם פולי במיטה או קריאה וסריגה על הספה. 

מפה לשם כבר תכף שוב סוף שבוע ובשבת סבתא תכין צ'ולנט. יש למה לצפות. עד אז, סעו בזהירות, התכסו היטב והישארו בבית - זה כל כך טוב.

***

Good Things

♪ Good things - Devendra Banhart ♪

נורא השתדלתי לפרסם עוד פוסט אחד אחרון לפני שחולפת שנת 2014. קראתי את הפוסט שנכתב לפני שנה בדיוק וגיליתי כמה הבטחות לא קיימתי לעצמי. כמה קשה לעמוד בתקוות שמפריכים לאוויר כשגרים באירופה והכל נראה אפשרי. חשבתי שאצליח לשמר נחת ורוגע אבל חזרתי לצפור ולקלל בכביש, להתחרפן מלעמוד בתור יותר מ-10 דקות בדואר וכמובן לא ביקרתי במקום חדש בעולם (מלבד שתי נסיעות מקוצרות לפריז על חשבון העבודה לא באמת יצאתי אפילו לחופש). אולי השנה נצליח יותר. בינתיים יש כבר תכניות חדשות שאני מקווה לעמוד בהן, אני מקווה שהן יותר ראליות. הפוסט הזה מוקדש לאחת מהן.

את דנוש, דנון, בננה, חמודנה הכרתי בצבא, לפני כמעט עשור (!). בגדול, אפשר להגזים ולומר שדנה שינתה לי את החיים. מלבד העובדה שהיא שידכה ביני ובין בן זוגי ודחפה אותי ללמוד משהו יצירתי, היא לימדה אותי שיעור חשוב במוטיבציה. אחרי שקטפה משרות נחשקות, הסתובבה בעולם, ביקרה מאחורי הקלעים בהופעות נדירות ועיצבה דירה חלומית, היא החליטה להתחיל לאפות. יריית הפתיחה היתה רכישת מיקסר KITCHENAID בורוד פוקסיה ומשם הכל היסטוריה. 

בצעד מבריק, החלטנו להתחיל מסורת של אפייה בשבת בבוקר. השבוע התחלנו עם עוגות קלילות ואהובות, פאי שוקולד מריר ופאי לימון עם מרנג. דנה התרוצצה ותקתקה שני מתכונים בשעתיים, בזמן שאני תקתקתי על המצלמה. היה מתוק.

לאחרונה השתכנעה ופתחה עמוד פייסבוק, למעוניינים ביצירת קשר והזמנות. אתם מוזמנים לעקוב אחרי המטעמים, לרייר ולהזמין לעצמכם דברים טובים שנעשים בהמון אהבה. נאחל שהשנה החדשה שבפתח תביא איתה רק הצלחות והגשמות וחברים טובים ואהבה גדולה ומלא מלא דברים טובים. להת' ב-2015.

***

Nothing

♬ Mason Jennings - Nothing ♬

פתאום גיליתי שעוד שנה מסתיימת ממש בשבוע הבא. 2015 זו השנה שבה אני מסיימת את התואר. כשהתחלתי ב-2011 זה נשמע היה כמו עוד שנות אור, הנה זה כבר פה קרוב. גיליתי גם שב-2014 פרסמתי בערך חצי מכמות הפוסטים שפרסמתי ב-2013 וזה כבר קצת עצוב, אז אני מקווה שב-2015 אני אחזור לעצמי ואצליח לפרסם בתדירות שלא מאפשרת לקורי עכביש להצטבר על המקלדת. 

סוף השבוע הקרוב יהיה נהדר. למה? כי הספקתי את כל מה שרציתי הבוקר בסדנה ואפילו יצאתי לפני שנסגרה. זה אפשר לי להגיע הביתה מלאת מרץ, עם חשק עז לכנאפה וצילומים. תפסנו את פולי וכמה ביסקוויטים בצורת עצם ויצאנו לדרך. אכלנו כנאפה שקשוקה (נפלאה) ואז כנאפה עם חלבה (נפלאה לא פחות ) ופולי, כהרגלה, אכלה דברים שנפלו על הרצפה.

בלי להתכוון (ואולי בעצם קצת התכוונתי) עברנו ליד הסטודיו של נטלי, גו'ל וענת שחגגו יומולדת לסטודיו ומה לא. היו גם פינוקים אכילים וגם לבישים (!) ואני כמובן לא הצלחתי לעמוד בשום פיתוי. בין ביס לביס, אספתי לי חצאית וחולצה ב-1+1 מפתים.

אחרי טיול ארוך, פולי כבר לא הסכימה להתעכב ולצלם, היא משכה ומשכה, הסתובבה סביבי, הכל רק לא להיות פוטוגנית. לבשתי את השמלה המפוספסת שלי מBrandy Melville שהופכת לאהובה עליי לאחרונה עם קרדיגן קל כי היה שמשי ונעים. מחר אם הכל ילך כשורה צפוי לי בוקר של צילומים מהממים. מקווה לחלוק איתכם את הכל בהקדם. עד אז, שתהיה שבת של שלום ומנוחה. אני מתכוונת להקדיש לפחות כמה שעות ל"לא לעשות כלום".

Dress: Brandy Melville // Cardi: Honigman (old) // shoes: Eram // Bag: COS // Shades: Spitfire // Scarf: handknitted by me

***