יום חמישי, 7 באוגוסט 2014

Life Lately


ננזפתי על ידי בן הזוג שלי (בצדק) והחלטתי לצאת מהמיטה ולכתוב פוסט שמח. אחרי שישנתי מעט מדי בלילה וקמתי לקורס קיץ ב-8 בבוקר, חזרתי הביתה מרירה ועייפה והתחלתי במסכת רחמים העצמיים. 6 משמרות בשבוע, עבודה בחנויות פופ אפ מזדמנות, קורס קיץ דו שבועי, בלוג, חברות, ים, עוגה או עוגיות בכל שישי, קוקונינג בדירה המתוקה שלנו ואני עדיין מתבכיינת שהחיים שלי לא מלאים מספיק.

אחרי חודש עצוב, מדכא, מייאש, מתסכל, בו המחשבות נדדו בין לנפנף בדרכון האירופאי שלי ולברוח לברלין ובין להתכדרר במיטה בלי לצאת אפילו באזעקות (וכל האפור שנותר בין השניים), החלטתי שמספיק. כבר אוגוסט וחייבים להיות אופטימיים. זה קיץ ותכף דברים יתחילו להשתפר. זה היה קשה הפעם יותר מתמיד, אבל הצלחתי לאסוף כמה דברים מעודדים. בתקווה לימים טובים יותר. הלוואי ויתחילו ממש ע-כ-שיו.

1. קודם כל והכי חשוב. חודש חדש אומר, רקע שולחן עבודה חדש. הפעם וואנה ממש השקיעה לא?


2. בשורה משמחת. כנראה שהסתיו מתקרב. גן עדן לסריגה בניצוחה של מיכל לוי הלוא היא "אחת שסורגת" נפתח השבוע בכרם התימנים. קפצתי לבקר ואפילו קניתי צמר ישראלי. מיכל הבטיחה שאם אתחיל לסרוג עכשיו יהיה לי צעיף בסתיו. (אחת שסורגת, רבי מאיר 21, תל אביב)




3. לקנות פירות ומיץ בשוק הכרמל ולחשוב לעצמי שזה לא כל כך שונה מ"La Boqueria" שלי. מינוס המשוגעת שכועסת שלא קונים ממנה לחמניות והמוזיקה המחרידה בדוכן של הדיסקים הגנובים.



4. לעשות ביביסיטר יזום לשבוע על הנסיך, ג'ובאני, בכל פעם שבא לנו כלב ואנחנו יודעים שזה עוד לא הזמן.



5. לראות "פריסיליה מלכת המדבר" (1994, אוסטרליה) ולהתמוגג, כי כשאין ערוצי סרטים בחבילה הבסיסית, גם MGM הוא פרח.


6. לפנטז על סופ"ש ארוך בפריז בספטמבר, לרגל עבודה, אבל בעיקר לרגל שבוע העיצוב ואוויר לקראת השנה החדשה. נו אתם כבר יודעים. בנוהל. (אגב, מישהו כנראה ממש אהב אותי. האריכו את התערוכה של DRIES VAN NOTEN עד סוף נובמבר. וופ וופ!)



***

יום שבת, 19 ביולי 2014

Black Bow Tie




Top: Urban Outfitters // Shorts: Castro (old)  // bag fron Barcelonai
Shades: Persol // Bow pin by Kerem Kaminski
בשישי בבוקר שוק לוינסקי היה שקט מהרגיל, אבל קצת אהבתי את זה. ישבנו בקפה והיתה רוח נעימה וחלמתי לרגע שתכף סתיו. נזכרתי שבסתיו הקודם הייתי בעיר אחרת. שקטה, נעימה, מאפשרת. בתזמון מושלם, מריה השותפה שלי מהחיים הקודמים, שלחה לי בוואטסאפ את כותרות העיתון הקטלוני ("ישראל תוקפת בעזה" או משהו כזה) ושאלה לשלומי.

עכשיו אני רק מבינה, השבועיים האחרונים הצליחו לשתק אותי. המציאות העגומה הזו מוציאה אותי מדעתי. אנחנו ממשיכים להתנהל בעולם, בעיר שהפכה שקטה באופן מטריד, אבל הבפנים שלי מתהפך. אני שונאת את זה. את הלחץ, את החרדה, את חוסר הוודאות, את חוסר השליטה בחיים שלנו, את ההתעוררות בבהלה מאזעקות, את הזיעה והלחות שלא עוזרים, את החשש ללכת לים, את העובדה שנמנעים מאיתנו כל כך הרבה דברים. בקיץ שאמור להיות חופשי, רגוע ומלא תכניות. 

אחה"צ, טיילנו בנווה צדק. התחשק לי לצלם ולהצטלם אחרי הרבה זמן. ליקקנו גלידה של אניטה וחלמתי בהקיץ. (לפני שהאזעקה קטעה את השלווה ומצאנו את עצמנו מצטופפים בחדר מדרגות עם המוכרת של היוגורט ותייר מבוהל) 








ולמי שמחפש קצת אסקפיזם, בשבוע הבא אני אבלה את הבקרים שלי בחנות הפופ אפ של ענת ברמן (ביאנטיקה). יהיו שם עוד המון הפתעות, חברים ודברים משמחים - בקיצור מאוד אשמח אם תבואו. לדף האירוע בפייס ופרטים נוספים לחצו כאן שתהיה שבת של שלום ושלווה.


***

יום חמישי, 3 ביולי 2014

A day off


אתמול היה לי יום נהדר. הייתי אמורה לעבוד אבל החלפתי עם חבר ונשאר לי יום פנוי לחלוטין. התחלתי את הבוקר במסיבת עיתונאים עם לי אדלקורט, חזאית הטרנדים האלילה, לקראת התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב של חולון "קיפולים" | ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי", הנפתחת היום.

ישבתי לי שם בין עיתונאים ובלוגרים ובלעתי בשקיקה את המילים המופלאות שלה על עולם העיצוב, על העתיד, על יצירה, על קראפט ידני, על קהילה. אדלקורט סיפרה מחד על הקולקציה הסופר עתידנית של המעצב הגאון איסי מיאקי ומאידך על אינטרפטציות שונות של מעצבים מכל העולם לקראפט (מלאכת יד) בשילוב טכנולוגיה. התערוכה מעניקה לנו הצצה אל עולם פנטסטי, בו אין עוד עבודות ידניות בלבד ואין עוד תוצרי מכונה בלבד. אדלקורט, במסגרת חזיית הטרנדים, חוזה כי בעתיד אדם ומכונה יהיו לאחד. בכל אובייקט נוכל לזהות את טביעת ידו של האדם ובמקביל ייעזר היוצר ביכולותיהן של המכונות על מנת להגשים את חזונו.

אחרי מסיבת העיתונאים, עברנו להתרשם מהתערוכה. בגלריה התחתונה הוצגה הקולקצייה העתידית והמופלאה של איסי מיאקי לשנת 2015, שנקראת "132.5". הקולקציה הינה תוצר של שיתוף פעולה יוצא דופן בין מהנדסי מחשבים ומעצבי טקסטיל. תהליך העבודה כלל המרת אלגוריתמים מתמטיים לצורות אוריגמי מורכבות והפיכת גזרות שטוחות בבדים לכדי בגדים בעלי נפח. 






בגלריה העליונה נפרשו עבודותיהם של המעצבים השונים, בחלוקה לפי מלאכות יד שונות: רקמה, ליבוד, עבודת מחט, קיפול וכו'. האווירה בגלריה העליונה שונה לחלוטין מהאווירה העתידנית שמתרחשת למטה. הפרויקטים משדרים המון סנטימנטליות עם קריצה לעבודות היד אשר עסקו בהן הסבתות או האימהות שלנו, אך בשילוב טכנולוגיה ממוחשבת עכשווית. התוצרים מרגשים ומעוררים המון מחשבה. החומרים, השכבות, הטקסטורות והטכנולוגיות החדשים מעניקים נקודת מבט אחרת לגמרי על מלאכת הסריגה הארכאית של סבתא.






בתום הסיבוב שלי, אחרי לבטים רבים, ניגשתי בברכיים רועדות ללי אדלקורט, הצגתי את עצמי והודיתי לה על תערוכה מרגשת ומעוררת השראה. היא לא התרגשה יותר מדי מהמילים שלי, נו מילא.

ולסיום - אחרי הצהריים, החלטנו ללכת לקולנוע וצפינו ב"אפס ביחסי אנוש". אפשר לדבר המון על הסרט, אבל דבר אחד בטוח. מזמן לא צחקתי ככה. הסרט מדויק ומבריק. רוצו לראות. גם את התערוכה וגם את הסרט. היום חוזרים לעבוד, שיהיה סוף שבוע נעים.


***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...