היי. עכשיו אני כותבת מפה. הסלון בדירה החדשה ביפו. יש המון אור שנכנס מהמרפסת אז אפשר לגדל צמחים. פתאום יש לנו ספייס ואנחנו נהנים למלא אותו לאט לאט בחפצים. יש מקום לארח חברים לארוחת ערב או סתם קפה. יש שכונה נפלאה למטה וים שאפשר לרוץ אליו. החיים טובים פה ביפו.
עוד חסרה לנו איזו כורסא ואולי שולחן קפה אחר, שיחליף את הפאדיחה של איקאה, אבל בינתיים נעים לנו. אתמול הדבקנו את הפלוסים על הקיר, בתום 40 דקות של חישובים ומדידות שלא יביישו סטודנט למתמטיקה שימושית.
במטבח עוד חסר לנו קצת מקום אחסון אז מתחשק לי לבנות בעצמי מדף כזה של MOLET, מעץ ממוחזר. למי שלא מכיר את פרויקט MOdulate your palLet של סטודיו DALE שווה להיכנס לדף הפייסבוק.
ואם כבר מדברים על חללים ועל חדרים. לכו לראות את ROOM. זה עצוב וקשה אבל גם יפה ועושה הרבה לחשוב.
שתהיה לכולנו שבת שקטה ונעימה. צאו החוצה יש שמש נפלאה.
אחרי שבוע עמוס ביותר בעבודה החדשה, אין מאושרת ממני שהגיע יום שישי. כולם מדברים על בלאק פריידיי אבל אצלי הדבר היחידי שמחכה בסל הוירטואלי הוא גליון החורף של קינפולק המוקדש למקצועות העיצוב (יאיי!) וסט מסרגות וינטג'.
במילים אחרות, אני לא ממש מתחברת לטירוף הקניות, אבל לקונספט של ימי שישי או לחלופין לצבע השחור, דווקא כן.
שישי
*לאפות חלה ולקרוא עיתון על הספה.
*לראות "כלוב הציפורים" שמחכה לי במוקלטים.
* לישון המון.
*לקנות נוריות שיחליפו את הכלניות מהשבוע שעבר.
* לדפדף עוד בין הבתים היפים בספר של קינפולק ולפנטז שבקרוב אטוס סוף סוף לקופנהגן, או לפחות שאעבור לדירה שתיראה קצת כמו משם (לא ברור מה מופרך יותר)
* להתחיל חישוק עם רקמה חדש, עם המון צבעי חורף וכיתוב משעשע.
*להספיק לפחות את אחד הדברים שרשמתי.
שחור
לחלוטין הצבע המועדף עליי לאחרונה. אפילו הלק שלי שחור רוב הזמן. פתאום אני נהנית לראות את עצמי בשחור. לא כי זה מרזה. פשוט כי זה קל ונעים והעיניים שלי ירוקות יותר אם אני לובשת שחור. אני נעמדת מול הארון בוקר אחרי בוקר ושולחת יד לפריטים שחורים או אפורים. אולי כי לא מספיק אפרורי וקר בחוץ ואולי זו סתם תקופה כזו.
אולי זו העובדה שאני עובדת עכשיו בתחום האופנה, שמקהה את הרצון או הצורך שלי ברכישות ואולי באמת יש לי מספיק פריטים כדי לעבור את העונה - כך או כך ספי השכילה לתאר את התחושות שלי לגבי סופ"ש השופינג הידוע לשמצה:
הכי טוב זה לא לקנות כלום אבל אם כבר לקנות - שיהיה ממעצבים מקומיים.
מבין כל המכירות השוות יותר או פחות, סימנתי לעצמי כיעד טוב לשישי בבוקר את המכירה הזו:
דניאל קלר האהובה תהיה שם עם התכשיטים העל זמניים שלה ותינתן הנחה של 50% על התכשיטים העשויים כסף מושחר (הופה!) בנוסף יהיו שם הבגדים של תמר פיס וליאה ועוד כל מיני גודיז. הכתובת: י.ל. פרץ 15 בין 10:00-16:00
התעוררתי הבוקר וגיליתי שנובמבר הגיע. זה סימן שהקיץ באמת מאחורינו. הידד!
נובמבר זה לא צחוק, מדובר כבר בסתיו אמיתי. מזג האוויר מעולה ואפשר לשלוף מהארון חולצות מכופתרות ארוכות וקרדיגנים אפורים שלא ראינו מאז פברואר הקודם. שעון החורף, תמיד מבאס נורא בהתחלה אבל הוא מזכיר לי שאני הכי אוהבת לבלות את הערבים המתקצרים בבית. מה אפשר לעשות בבית? לבשל מרק חדש כל ערב, לאפות עוגיות מדלן עם הרבה חמאה ודבש, לסרוג עוד צעיף, לקרוא את הגלריה של שישי באמצע השבוע או לצפות בעונה החדשה (שעושה רושם מעולה) של פארגו.
הנה עוד כמה דברים ששווה להיות שמחים בגינם. שיהיה שבוע נעים וסתווי ושקט ופורה ורגוע.
1. לגלות שספר עיצוב הפנים של Kinfolk כבר בדרכו אליי. ניצלתי את ההמלצה המעולה של ספי והזמנתי אותו דרך Book Depository - ללא דמי משלוח בינ"ל ובהנחת השקה משמעותית. והוו! ובנימה זו - להת' אמזון. עם כל הכבוד, יש לי דברים אחרים לעשות עם כספי המשלוח השערורייתיים שלכם.
2. למצוא את המכנסיים החורפיים והמושלמים האלו, ליום הראשון בעבודה החדשה שלי. כאילו מצמר וכאילו מחויטים אבל בעצם מדובר בפיג'מה נעימה ובאורך האהוב עליי. בעצם, העובדה שאני מתחילה עבודה אמתית של גדולים, היא סיבה למסיבה. ההתרגשות בשיאה אך פרטים נוספים יישארו תחת איפול, בינתיים, מחשש עין הרע.
via Zara.com
3. חצי שמח וחצי עצוב. מיכל, הלוא היא "אחת שסורגת" האהובה, מחסלת את מלאי החנות וזו הזדמנות מצוינת לרכוש ציוד סריגה או במקרה שלי רקמה - וסופסוף ללמוד לרקום בחישוק עץ. אם עוד לא רכשתם מלאי לחורף - זה הזמן.
4. לאכול מרק כל יום. בשבוע שעבר זה היה מרק תאילנדי מושלם עם אטריות אורז והיום בתפריט מרק אפונה וקארי ירוק.
5. להיתקל בקולקציית הנעליים הזו, שנוצרה בשיתוף פעולה קסום בין חברת הנעליים האהובה עליי Jonak מפריז עם בלוגרית סופר מוכשרת שהכרתי בכלל באינסטגראם. תענוג לחשוב שבלוגריות יכולות להיות חלק מדבר כזה. המכירה של 7 הדגמים תחל ב-30 לאוקטובר בחנות האונליין ובחנויות נבחרות (בצרפת כמובן).
6. לחדש את המנוי לקולנוע לב פעם אחרונה ודי על תקן סטודנטית. רגע לפני שהוא טס לייצג אותנו באוסקר צפינו ב"באבא גון" המקסים. פרסית, גרגורי תרנגולי הודו ונופים של נגב - מי צריך יותר?
בשבוע שעבר הצגתי את פרויקט הגמר שלי. ארבע שנים מטורללות, קשות, מרתקות, מתישות, ממלאות, הגיעו לסיומן בארבעים דקות של פרזנטציה וסשן מחיאות כפיים מרגש. אחרי שנים בהן הבלוג קיים והציג שוב ושוב פרויקטים של מעצבים שונים, אני נרגשת לנצל את הפלטפורמה שיצרתי - כדי להציג את הפרויקט שלי.
כבר בתחילת התהליך החלטתי שאני רוצה לעצב נעליים, אבל כאלו המיוצרות בדרך קצת אחרת מהמקובל. אחרי
קורס סנדלרות בו יצרתי זוג נעליים בעצמי מא' ועד ת' עוד בברצלונה, וידע בחומרים וטכנולוגיות
שליקטתי בקפדנות במהלך התואר, הייתי סקרנית לראות מה קורה אם בוחרים להתחיל את
התהליך דווקא עם חומרים וטכנולוגיות מעולם אחר, כאלו שיהיו קרובים במידה מסוימת
למלאכת היד של הסנדלרות, אבל שונים מספיק על מנת לתת נקודת מבט חדשה.
מצאתי נקודות דמיון רבות בין סנדלרות קלאסית ולמינציה בעץ המזוהה עם עיצוב וייצור רהיטי עץ. זו אותה הטכנולוגיה בה ייצרתי את המכוניות בסמסטר א', בה שכבות דקיקות של עץ ודבק מתפתלות בתוך תבנית ומתקבעות לאחר ייבוש בצורה חדשה ומפתיעה. החיבור בין הטכנולוגיות הביא איתו אתגרים אבל גם תגליות מרתקות. התוצרים, מותחים את גבולות המוכר בכל הנוגע לחומרים, טכניקות וחווית שימוש בנעילת נעליים.
אני עוד לא יודעת לאן הפרויקט הזה ייקח אותי, אבל אני שמחה שהוא הפרויקט שחותם את התואר המדהים הזה.
ועכשיו אני שמחה להזמין אתכם לראות את כל הפרויקטים שלי ושל שאר החברים למחזור. הפתיחה בשבוע הבא, רביעי ה-15/07 ב:19:30. אצלנו בסדנה, בנין 7 - המכון הטכנולוגי בחולון.
ואיך אפשר בלי קרדיט לצלם - תודה לעידו אדן המוכשר על צילומים מושלמים וגיפים מעולים!
פרויקט הגמר צובר תאוצה ואני מרגישה שאני מתחילה לפתח אליו רגשות. כולי תקווה שהוא לא ישבור לי את הלב ויחזיר לי אהבה, בדרכו המיוחדת. בשבועות האחרונים אני קמה עם הפרויקט בבוקר והולכת לישון אתו בלילה, לעיתים אף מתעוררת מחלום שקשור אליו וממהרת לרשום את המחשבות (שמתגלות כטיפשיות מאוד בבוקר). בזכות היותי אישה אחראית, לא נותרו לי קורסים נוספים הסמסטר, מה שמאפשר לי להשקיע את הזמן הפנוי שלי בדברים נעימים. הנה כמה מהם.
1. התערוכה המרגשת של ניר עברון ( הדוד הכי קול אבר ) ב"בית האמנים" בירושלים.
2. פתאום נהייתי מבוגרת ואני שותה אספרסו ארוך בלי סוכר. להתחיל את הבוקר ב"קפה אלברט" עם חברות. כי אנחנו יכולות.
3. להתחיל לסרוג סוף סוף את הפוף האפור הזה שאני מפנטזת עליו שנים. פשוט הבנתי שאף פעם לא יהיה לי זמן רק לזה. עכשיו כשאני מתבטלת מול "סמוך על סול" אני פרודוקטיבית. את הטריקו קניתי כמובן אצל מיכל ואת ההוראות הפשוטות למדי, למדתי מהווידאו הזה.
4. ללמוד להכין פסטו ביתי עם אגוזי מלך כי קנינו יותר מדי בזיליקום, לבשל את הקארי-אורז המושלם בלי מתכון בכלל וכמובן, להצליח לאפות מקרונז שוקו-קפה משובחים עם דנה (aka קינוחה).
5. לקבל הזמנה ליום הרצאות וסדנת אמן של סאטושי יאסוי ורייקו סודו, שניהם מעצבים בכירים וארט דיירקטורים ב-Muji, בפקולטה לעיצוב בשנקר. חלק מהאירועים פתוחים לקהל הרחב, אז אתם מוזמנים להצטרף, יום שלישי ה-05.05 פרטים נוספים בדף האירוע מהפייסבוק של שנקר.
לאט לאט הערפל של החודשים האחרונים מתחיל להתפוגג. בחיי, ממש לא ראיתי איך אני עוברת אותם בלי להתפרק. הרבה החלטות שנתקבלו בראייה אופטימית מדי בתחילת הסמסטר, התגלו כמקלות בגלגלים והקשו עליי ברמות קשות. היו המון רגעים מייאשים בהם עמדתי מול הלו"ז וניסיתי להבין איפה מקצצים. בתכלס, פשוט לא היה ממה להיפטר, המשכתי לרוץ בתוך גלגל האוגר וקיוויתי לטוב. פתאום הגיע קצת טוב, מה השתנה אתם שואלים? לא הייתי צריכה הרבה. הנה כמה דברים קטנים שעשו את ההבדל השבוע.
1. הגשה אחת טובה כבר מאחוריי. המכוניות האלו, עשויות בלמינציה מסורתית של פורניר עץ עם ברזל ותוספות בהדפסת פלסטיק בתלת ממד, עשו לי את הסמסטר שמח וצבעוני ואולי אם יהיה לי (ואולי בעצם לכם) מזל הן יעמדו למכירה בקרוב.
2. פרויקט הגמר מתחיל לקבל צורה, או לפחות כיוון לרעיון שאולי בקרוב יהפוך לצורה. לכבוד המאורע נפתח זה מכבר TUMBLR שהפך ליומן המסע שלי, על כל השינויים והגיבושים שהוא עובר בשבועות האחרונים.
3. פולי, כלבתנו הבכורה עושה צעדים משמעותיים לעבר סטנדרט החינוך המקובל בקרב ההולכים על ארבע. לא בטוחה כמה מזה אני יכולה לזקוף לזכותי, אבל לפחות יש קצה של אופטימיות. אולי עוד ייצא ממנה משהו.
4. על אף שאין מקום להוצאות מיותרות כרגע, הפרויקט האחרון של הסמסטר עוסק בסריגה במידת מה, אז הרשתי לעצמי להירשם לסדנה אצל מיכל ביום חמישי הקרוב. אני מתייקת את ההוצאה הזו תחת "צרכים לימודיים". קפצו לי. ובואו.
5. אימוש הנפלאה, שמעה לתחינותיי ופינקה בפסגת השאיפות של כל עקרת בית עם קיר בצבע מנטה בסלון. אני קלישאה מהלכת, אופה בלי הפסקה ונהנת מכל רגע.
6. אחרי עשרות פציעות בסדנה בגלל אותן מכוניות שובבות הכוללות: חיתוכים, שריטות, שיופי אצבעות, שבירת ציפורניים וטריקת דלת אחת יסודית ביותר על האמה, אני גאה להציג מניקור חורפי במיוחד, שמסתיר ציפורן אחת סגולה במיוחד, אבל חוגג את סוף העבודה הסיזיפית, לפחות לשבועיים הקרובים. אה כן, והספר החדש שלי על חדר 606 של ארנה יעקובסן. חלום.
אתמול היה לי יום נהדר. הייתי אמורה לעבוד אבל החלפתי עם חבר ונשאר לי יום פנוי לחלוטין. התחלתי את הבוקר במסיבת עיתונאים עם לי אדלקורט, חזאית הטרנדים האלילה, לקראת התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב של חולון "קיפולים" | ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי", הנפתחת היום.
ישבתי לי שם בין עיתונאים ובלוגרים ובלעתי בשקיקה את המילים המופלאות שלה על עולם העיצוב, על העתיד, על יצירה, על קראפט ידני, על קהילה. אדלקורט סיפרה מחד על הקולקציה הסופר עתידנית של המעצב הגאון איסי מיאקי ומאידך על אינטרפטציות שונות של מעצבים מכל העולם לקראפט (מלאכת יד) בשילוב טכנולוגיה. התערוכה מעניקה לנו הצצה אל עולם פנטסטי, בו אין עוד עבודות ידניות בלבד ואין עוד תוצרי מכונה בלבד. אדלקורט, במסגרת חזיית הטרנדים, חוזה כי בעתיד אדם ומכונה יהיו לאחד. בכל אובייקט נוכל לזהות את טביעת ידו של האדם ובמקביל ייעזר היוצר ביכולותיהן של המכונות על מנת להגשים את חזונו.
אחרי מסיבת העיתונאים, עברנו להתרשם מהתערוכה. בגלריה התחתונה הוצגה הקולקצייה העתידית והמופלאה של איסי מיאקי לשנת 2015, שנקראת "132.5". הקולקציה הינה תוצר של שיתוף פעולה יוצא דופן בין מהנדסי מחשבים ומעצבי טקסטיל. תהליך העבודה כלל המרת אלגוריתמים מתמטיים לצורות אוריגמי מורכבות והפיכת גזרות שטוחות בבדים לכדי בגדים בעלי נפח.
בגלריה העליונה נפרשו עבודותיהם של המעצבים השונים, בחלוקה לפי מלאכות יד שונות: רקמה, ליבוד, עבודת מחט, קיפול וכו'. האווירה בגלריה העליונה שונה לחלוטין מהאווירה העתידנית שמתרחשת למטה. הפרויקטים משדרים המון סנטימנטליות עם קריצה לעבודות היד אשר עסקו בהן הסבתות או האימהות שלנו, אך בשילוב טכנולוגיה ממוחשבת עכשווית. התוצרים מרגשים ומעוררים המון מחשבה. החומרים, השכבות, הטקסטורות והטכנולוגיות החדשים מעניקים נקודת מבט אחרת לגמרי על מלאכת הסריגה הארכאית של סבתא.
בתום הסיבוב שלי, אחרי לבטים רבים, ניגשתי בברכיים רועדות ללי אדלקורט, הצגתי את עצמי והודיתי לה על תערוכה מרגשת ומעוררת השראה. היא לא התרגשה יותר מדי מהמילים שלי, נו מילא.
ולסיום - אחרי הצהריים, החלטנו ללכת לקולנוע וצפינו ב"אפס ביחסי אנוש". אפשר לדבר המון על הסרט, אבל דבר אחד בטוח. מזמן לא צחקתי ככה. הסרט מדויק ומבריק. רוצו לראות. גם את התערוכה וגם את הסרט. היום חוזרים לעבוד, שיהיה סוף שבוע נעים.
ההגשה הראשונה של הסמסטר מאחוריי ואי אפשר שלא לחוש את נפילת המתח. לו"ז הבטלה שלאחר האירוע כלל שנ"צ של שעתיים וחצי (בלי בושה), השלמת פערים בכל הנוגע להתחייבויות קודמות, מריחת לק (גם ברגליים), קיפול כביסה והכנת פתיתים מנחמים. במקביל, אחרי שפספסתי את ההזדמנות האחרונה לבקר בתערוכת האופניים במוזיאון חולון, בגלל ההכנות להגשה, החלטתי שהשבוע אני מתפנה לכמה דברים ברשימה האינסופית במחברת. הרשימה הזו כוללת: שיפורים בדירה, אמנות ותרבות לנשמה.
1. תערוכת "פלטפורמה" בגלרית המשכן "בית מאירוב" בחולון (מבחינתי זה קל"ב) תיפתח מחר בערב ותציג עבודות של אליל הנעליים הישראלי, עודד ארמה (!) התערוכה תיפתח כחלק מאירועי שבוע העיצוב חולון, אשר עתידים להתקיים בעיקר בפסח. אל דאגה תכנייה מסודרת של כל מה שווה, תגיע בהמשך.
2. מכירה/ השקה של הקולקציה החדשה של מדוזה ביום שישי בסטודיו שלהן. אחרי שגילי רוזין-תמם המקסימה הרצתה עבורנו היום (במסגרת הקורס של יובל סער) ודיסקסנו על בניית מותג, על התחדשות בין קולקציות ועל מציאת השראה בעולם התחרות שלנו - יש לי עוד יותר חשק לקפוץ לראות את הליין החדש. הקולקציה שואבת השראה מגופים תלת מימדיים, אדריכלות ותל אביב בכלל. הפעם, הפלסטיק אינו רק קישוט אלא מייצר את המורכבות של הגזרה, בונה את השדרה של התיק ומדגיש פרטים. השנה המינונים שונים, גם ההטבעה השתנתה והפכה גיאומטרית ומדויקת, בכלל הכל הרבה יותר מעודן מאשר בעבר. מלבד ההקשרים הקונספטואליים שמרגשים אותי, פייר - הפעם זה בול לטעמי. אז תבואו!
3. ריפוד מחדש של הספה שקיבלנו מתנה מחברתי יער. בתכלס, כרגע היא מרופדת בבד וינטג' הורס אך דוחה באותה מידה. בקרוב היא תהיה אפורה. השאיפה - להפוך אותה לנקייה ומעודנת כיאה לאחת שתעמוד באלגנטיות ליד קיר מנטה. ההשראה כמובן סקנדינבית, אור בהיר שמציף את החדר, תקרות גבוהות ורצפת עץ המשדרת חמימות. כל זה מתחבר יופי עם רצפת גרניט פורצלן זולה וחלונות קטנים עם אלומיניום אפור, המכניסים בעיקר פיח מאלנבי ואור צהוב של מזרח תיכון. נו מילא, ניסיתי.
4. תערוכה ב"עינגא", שמציגה עכשיו את שי אזולאי הנפלא. הגלריה ממוקמת בדיוק 4 דקות הליכה מביתי החדש, נראה לי שהפעם אין לי תירוצים.
5. לסיום ואולי הכי רלוונטי - שבוע סרטים צרפתים בסינמטק שמתקיים ע-כ-ש-י-ו. את Casse Tete Chinois (השלישי בסדרת פודינג אירופאי) המתרחש בניו יורק, ומציג רק הערב כנראה לא אצליח לראות. אבל אולי עוד יתמזל מזלי ובשישי בערב אתענג לי מול המסך הרחב וארגיש לרגע שם. למי שעשיתי חשק, הנה הקדימון.
אני כל הזמן מחכה שהדברים יירגעו. שיהיה לי קצת זמן פנוי, לכתוב, לישון יותר מ-5 שעות, ללכת לסרט טוב ולהירגע. עברו חמישה שבועות בסמסטר החדש ומשהו אומר לי שזה כבר לא ייקרה. לצערי, אני עדיין לא מספיק מרגישה שאני חיה בתל אביב. מלבד ימי שישי, שהם המועדפים עלינו, בהם אנחנו עושים קניות בשוק לוינסקי עם עגלת השוק החדשה ומקנחים בקפה אצל טוני ואסתר, את רוב הזמן אני מאכלת בחולון או בדירה במצב מאוזן. למרות הקיטורים, הנה מה שאהבתי לאחרונה.
1. השבוע, על אף הלחץ הרב ובגלל שאני כבר שנתיים ברצף מתחמקת בגלל הלימודים, גררתי את את עצמי אחרי יום ארוך, ישירות מהסדנה אל שבוע האפנה תל אביב. לא קניתי כלום במיוחד, זרקתי על עצמי כמה פריטים שמעולם לא חוברו יחד והתאפרתי במונית בליפסטיק אדום בלי ראי. התצוגה של שי שלום, אליה הוזמנתי, היתה מעט מבלבלת. לא ממש הצלחנו לשער, תומיק ואני, לאיזו עונה או לאיזה מאורע אבחר שמלות אסימטריות מקטיפה בורדו וסיומת סוורובסקי בקצה השרוול היחידי. אני כן אתן לו קרדיט על פלטת צבעים נועזת (יש שיגידו לא מאוזנת) , על בגדי גברים מחויטים ועל מעילי הצמר הנשיים שהיו עשויים היטב. אל תבינו לא נכון, נהניתי לפטפט עם בלוגריות אהובות, לשבת בקהל ולהריע לעבודת המעצב, לשתות קאווה עם תומיק ולמתוח ביקורת על הבחירות האפנתיות של כלל הנוכחים.
2. לקבל סוף סוף החלטה לגבי הצבע לקיר אצלנו בסלון, מנטה עדין. לנסות שני גוונים ולהתארגן לצביעה ביום ראשון. תמונות נוספות בהמשך! ׁ
(גילוי נאות: הצבעים התקבלו מהיח"צ)
3. העבודה של עידו ברונו "קח/תן" בתערוכת מחתרת עיצוב בבית בנימיני. על השקלים שאתם רואים מוטבעות המילים קח ותן ואפשר לקחת מטבע הביתה כמזכרת אם משאירים משהו בתמורה. כן אני יודעת מעט קיטש אבל היא העלתה אצלי המון שאלות ובעיקר שימח אותי לראות את השינוי בין ערב הפתיחה ובין ביקורי השני 10 ימים מאוחר יותר.
4. לארגן עוד קצת בדירה החדשה וליצור עוד כמה פינות "מטופלות" שמשמחות אותי בסוף יום ארוך.
5. מניקור של שישי, אוזני המן עם פרג של אמא וכוס תה, כיאה לסוף שבוע גשום של פורים. חג שמח!
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.JPG)
.JPG)
