יום שבת, 18 באוקטובר 2014

City and Colour




עוד שבוע בדיוק תחל שנת הלימודים האחרונה. בכוחתינו האחרונים נתייצב בפקולטה לעיצוב, נחזיר את ארגז הכלים לסדנא ונמלא את הלוקר בחומרים שחיכו אצל ההורים במחסן כל הקיץ. הסדנא תהיה צחה ונקייה ותעשה לנו חשק לבנות דברים לעצמנו, אבל כרגיל, לא יהיה לנו זמן לזה. אף פעם. ב-9:15 שוב נהיה מבועתים ולחוצים, כמו ביום הראשון של שנה א' ונרגיש שכמות המטלות לא הגיונית.

בינתיים נותר שבוע אחרון של "חופש גדול". מי יודע מתי יהיה לי חופש גדול כזה שוב. בחמישי אנחנו נוסעים לאינדינגב ועד אז, אנסה לדחוס כמה שיותר מטלות ומשימות. כאלה שידחקו לפינה חשוכה ועלולות לא להתבצע לעולם, החל מתחילת הלימודים. ילקוט חדש כבר יש, אפילו נראה לי שאני יודעת מה אלבש. 

בינתיים, מזג האוויר הזכיר לי את הסתיו בפריז, לפני חודש בדיוק. היו שם קצת יותר עלים על המדרכות, שרוולים ארוכים וגגות עם ארובות, אבל גם תל אביב לבשה השבוע אפור ואני לא יכולה לחכות לגשם שצפוי מחר. שבוע נהדר לכולם ובעיקר לסטודנטים שבינינו.











***

יום שני, 13 באוקטובר 2014

The Rip Tide


אוקטובר בחוץ, כבר כמעט מעונן והשקיעות בעיר יפהפיות. רוח קרירה מעירה אותי לפנות בוקר, מעודדת אותי להתכסות וזה נהדר. בגדול, תשע"ה מעולם לא נראתה טובה יותר, אבל זה לא כ"כ קשה אחרי החודשים האחרונים. הקיץ, שהיה אמור להיות כולו מוקדש לחופש אמיתי בעיר (ים-חברים-יין), הפך צ'יק צ'ק לסיוט של חרדות קיומיות וזיעה. קודם המלחמה, אח"כ העבודה מסביב לשעון בניסיון לרפד את עצמי לקראת שנה ד' האימתנית ולבסוף, עול פרויקטי הגמר, שלושה רעיונות במצגת ביום הראשון של הלימודים. השם ירחם.



את כל אלו הצליחה להשכיח גורה מטורללת שהחלטנו לאמץ בהחלטה שרירותית לגמרי. זו היתה אהבה מהודעת וואטסאפ ראשונה, כמו בסיפורים. אמנם עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו חיים שלמים. פשוט אי אפשר להישאר אדישים כלפיה, חכמה ורגישה, עם מבט קצת עצוב בעיניים וכתם בצורת לב על הגב. יש עוד המון מה ללמד את פולי, אבל אנחנו מאושרים.




השבוע גם התחלתי עבודה של גדולים. אמתית. כזו שצריך בשבילה תואר. הרבה קארמה טובה הובילה אותי לחברות עם מי שהיום מתפקד כבוס שלי. התמזל מזלי והוא חשב שאני מספיק מתאימה כדי להשתלב, ולו בחצי משרה, בסטודיו העיצוב שלו. אז טפו טפו טפו, שלום ולא להתראות לך מלצרות, היה שלום איולי כמהין על השרוולים וערימות פוליש ב-2 בבוקר.

העבודה החדשה שלי מצריכה קצת יותר מחולצה מכופתרת וסינר ועושה לי חשק לחזור ולהתלבש כמו שצריך. חודשים שלא חשתי צורך לעשות קניות ולהשקיע באאוטפיט ואפילו מצאתי את עצמי משתכנעת ש"לק שקוף זה די פרקטי". הרצון הזה, להרגיש שוב מתוקתקת, עד קצות האצבעות, הוא שגרם לי להגיע לפרזנטציה של הנייל בוטיק של OPI במתחם שרונה, אחרי שנים (!) שלא נכחתי באירועי בלוגריות. לא הכרתי אף אחת מלבד רוני, המתוקה כתמיד, והרגשתי מאוד לא שייכת. היה נדמה לי שכולן נורא התאמצו להתלבש כמו בלוגריות כדי להצטלם לאינסטוש עם שקית ההפתעות שקיבלנו ופתאום לא הבנתי מה לי ולהן. אני נעלתי את הלאופרס החדשות שלי מפאריס והרגשתי כאילו ניצחתי בכל מקרה. 


pants - H&M // Loafers - Eram
כשהגענו, קיבלו אותנו הבורקס והקאווה הקבועים וזה שעשע אותי. הסבירו לנו על הקונספט והחזון ולבסוף שחררו אותנו להסתובב בבוטיק , הקטן והצפוף אמנם, אבל לחלוטין עושה חשק לעשות הפסקה ולהתפנק עם מניקור אמיתי, כמו שרק המוצרים של OPI יכולים להעניק. בנסיעות שלי לפאריס, לא פעם חמקתי לSephora כדי לעשות מניקור אקספרס לפני היריד והרגשתי בעננים. סה"כ אי אפשר שלא לשמוח שכמעט כל הפינוקים, שפעם היו שמורים לביקורים בחו"ל, הצליחו להגיע לכאן. (נייל בוטיל OPI, קפלן 22 מתחם שרונה, תל אביב)





// גילוי נאות// במהלך הפרזנטציה חולק גיפט קארד למניקור, שטרם מומש, מתנת היח"צ. עכשיו נשאר רק לבחור יום וצבע ולהתפנק על אמת, לקראת שנה קשוחה במיוחד

***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...