יום שבת, 19 ביולי 2014

Black Bow Tie




Top: Urban Outfitters // Shorts: Castro (old)  // bag fron Barcelonai
Shades: Persol // Bow pin by Kerem Kaminski
בשישי בבוקר שוק לוינסקי היה שקט מהרגיל, אבל קצת אהבתי את זה. ישבנו בקפה והיתה רוח נעימה וחלמתי לרגע שתכף סתיו. נזכרתי שבסתיו הקודם הייתי בעיר אחרת. שקטה, נעימה, מאפשרת. בתזמון מושלם, מריה השותפה שלי מהחיים הקודמים, שלחה לי בוואטסאפ את כותרות העיתון הקטלוני ("ישראל תוקפת בעזה" או משהו כזה) ושאלה לשלומי.

עכשיו אני רק מבינה, השבועיים האחרונים הצליחו לשתק אותי. המציאות העגומה הזו מוציאה אותי מדעתי. אנחנו ממשיכים להתנהל בעולם, בעיר שהפכה שקטה באופן מטריד, אבל הבפנים שלי מתהפך. אני שונאת את זה. את הלחץ, את החרדה, את חוסר הוודאות, את חוסר השליטה בחיים שלנו, את ההתעוררות בבהלה מאזעקות, את הזיעה והלחות שלא עוזרים, את החשש ללכת לים, את העובדה שנמנעים מאיתנו כל כך הרבה דברים. בקיץ שאמור להיות חופשי, רגוע ומלא תכניות. 

אחה"צ, טיילנו בנווה צדק. התחשק לי לצלם ולהצטלם אחרי הרבה זמן. ליקקנו גלידה של אניטה וחלמתי בהקיץ. (לפני שהאזעקה קטעה את השלווה ומצאנו את עצמנו מצטופפים בחדר מדרגות עם המוכרת של היוגורט ותייר מבוהל) 








ולמי שמחפש קצת אסקפיזם, בשבוע הבא אני אבלה את הבקרים שלי בחנות הפופ אפ של ענת ברמן (ביאנטיקה). יהיו שם עוד המון הפתעות, חברים ודברים משמחים - בקיצור מאוד אשמח אם תבואו. לדף האירוע בפייס ופרטים נוספים לחצו כאן שתהיה שבת של שלום ושלווה.


***

יום חמישי, 3 ביולי 2014

A day off


אתמול היה לי יום נהדר. הייתי אמורה לעבוד אבל החלפתי עם חבר ונשאר לי יום פנוי לחלוטין. התחלתי את הבוקר במסיבת עיתונאים עם לי אדלקורט, חזאית הטרנדים האלילה, לקראת התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב של חולון "קיפולים" | ממלאכה מקומית לעיצוב עכשווי", הנפתחת היום.

ישבתי לי שם בין עיתונאים ובלוגרים ובלעתי בשקיקה את המילים המופלאות שלה על עולם העיצוב, על העתיד, על יצירה, על קראפט ידני, על קהילה. אדלקורט סיפרה מחד על הקולקציה הסופר עתידנית של המעצב הגאון איסי מיאקי ומאידך על אינטרפטציות שונות של מעצבים מכל העולם לקראפט (מלאכת יד) בשילוב טכנולוגיה. התערוכה מעניקה לנו הצצה אל עולם פנטסטי, בו אין עוד עבודות ידניות בלבד ואין עוד תוצרי מכונה בלבד. אדלקורט, במסגרת חזיית הטרנדים, חוזה כי בעתיד אדם ומכונה יהיו לאחד. בכל אובייקט נוכל לזהות את טביעת ידו של האדם ובמקביל ייעזר היוצר ביכולותיהן של המכונות על מנת להגשים את חזונו.

אחרי מסיבת העיתונאים, עברנו להתרשם מהתערוכה. בגלריה התחתונה הוצגה הקולקצייה העתידית והמופלאה של איסי מיאקי לשנת 2015, שנקראת "132.5". הקולקציה הינה תוצר של שיתוף פעולה יוצא דופן בין מהנדסי מחשבים ומעצבי טקסטיל. תהליך העבודה כלל המרת אלגוריתמים מתמטיים לצורות אוריגמי מורכבות והפיכת גזרות שטוחות בבדים לכדי בגדים בעלי נפח. 






בגלריה העליונה נפרשו עבודותיהם של המעצבים השונים, בחלוקה לפי מלאכות יד שונות: רקמה, ליבוד, עבודת מחט, קיפול וכו'. האווירה בגלריה העליונה שונה לחלוטין מהאווירה העתידנית שמתרחשת למטה. הפרויקטים משדרים המון סנטימנטליות עם קריצה לעבודות היד אשר עסקו בהן הסבתות או האימהות שלנו, אך בשילוב טכנולוגיה ממוחשבת עכשווית. התוצרים מרגשים ומעוררים המון מחשבה. החומרים, השכבות, הטקסטורות והטכנולוגיות החדשים מעניקים נקודת מבט אחרת לגמרי על מלאכת הסריגה הארכאית של סבתא.






בתום הסיבוב שלי, אחרי לבטים רבים, ניגשתי בברכיים רועדות ללי אדלקורט, הצגתי את עצמי והודיתי לה על תערוכה מרגשת ומעוררת השראה. היא לא התרגשה יותר מדי מהמילים שלי, נו מילא.

ולסיום - אחרי הצהריים, החלטנו ללכת לקולנוע וצפינו ב"אפס ביחסי אנוש". אפשר לדבר המון על הסרט, אבל דבר אחד בטוח. מזמן לא צחקתי ככה. הסרט מדויק ומבריק. רוצו לראות. גם את התערוכה וגם את הסרט. היום חוזרים לעבוד, שיהיה סוף שבוע נעים.


***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...