נתחיל בשאלה: מה עושים כשיש שעה וחצי לשרוף בקניון שבעת הכוכבים?
תשובה: מבקשים מהבחור את כל כרטיסי הרב-תו שהוא לא ניצל מפסח וראש השנה הקודמים ושודדים את צומת ספרים.
בסוף השבוע האחרון של חודש אוגוסט קרה דבר נפלא: קראתי ספר שלם. זה קרה כי היינו בצפון, ללא מוסף השבת, נטולי מטען לפלאפון ומעל הכל חסרי דאגות. מזל שהיו לי בתיק את שלושת הספרים שרכשתי בקניון. הכי מזל שהתחלתי עם "החיים ומה שלבשתי" של שלי גרוס.
בזמן שכולם נמנמו והכינו לאכול לסירוגין אני גמעתי בשקיקה כל מילה. כבר הרבה זמן שלא נהניתי כל כך מספר. הוא כתוב נפלא. קליל ועמוק, אמיתי ומדויק, ברמה שצחקתי בקול כמה וכמה פעמים.
אני לא רוצה להרוס לכם יותר מדי, אבל אחד הדברים שאהבתי ביותר היו הרשימות שהגיבורה מנהלת. ולכן, הרשומה הזו מתקיימת בצורת רשימה. צ'יזי ככל שיהיה, ככה אני פותחת את ספטמבר. ואם כבר באווירת ספטמבר אני גאה להציג:
דברים שלא סיימתי ואולי הגיע הזמן לסיים
1. העונה האחרונה של מד-מן
לאורך כל שנה ד' היא היתה הפרס שיגיע בסוף הלימודים. לא להאמין אבל עדיין לא הגעתי אליה. אולי ביום כיפור.
2. הפיל-פילון הסרוג שלי
אני ממש מקווה שהוא יסתיים לפני שהתינוק של ניצוש ייוולד (אופס - נהרסה ההפתעה)
3. הביוגרפיה של בואי
לא תאמינו אבל אני עדיין בקיץ 1984. פאדיחות.
לא תאמינו אבל אני עדיין בקיץ 1984. פאדיחות.
4. לסדר את הספרים לפי צבע
ולגלות כמה קלאסיקות שלא זכרתי שקיימות אצלי על המדפים
5. לארגן את ארון הבגדים
או במילים אחרות, למצוא כוחות להיפרד מכל אותם סמרטוטים שתופסים נדלן יקר כבר שנים.
את הרשימה כתבתי כבר אתמול וחשבתי שזה יהיה פוסט קצר עם רשימה משעשעת וקצת תמונות. ואז נתקלתי בפוסט באינסטוש שאשכרה אילץ אותי לגשת ולארגן את ארון הבגדים שלי. ממש ככה. בשעה 23:30 בלילה.
אמנם יש לי יותר מ-37 פריטים בקולקציית הקפסולה שלי, אבל אני מניחה שיש לנו לפחות עוד חודשיים של קיץ מסוים. באותה נשימה - נפרדתי מכ-30 פריטים (!) ושיכנתי אותם בשקית של איקאה ליד הדלת. תסכימו איתי שזה כבר צעד נועז. לגבי הנעליים, זה כבר סיפור אחר. אני באמת מאמינה שאני צריכה את כולן, כל עוד הן לא בלויות מדי או בלתי ניתנות לנעילה. בעצם, יש לי איזה זוג אחד כזה. יפה מדי כדי למסור אבל בקושי אפשר לשבת כשהן על הרגליים שלא לדבר על לצעוד. אבל זה באמת מקרה יוצא דופן.
(בתמונה: הרכישה האחרונה מהסייל של סטורי. להגנתי אגיד רק שאני באמת ובתמים מאמינה לכיתוב שעל הקופסא)
באופן יחסי, את העונה החמה העברתי כמעט ללא רכישות, אולי זו אפילו העונה "היבשה" ביותר שלי. ההחלטה היתה לקנות מעט וטוב כדי להחליף את המלתחה, לאט ובזהירות, למלתחה מדויקת ומצומצמת כיאה לאדם המבוגר והאחראי שאני, פלוס מתגוררת בדירה קטנה מדי. אל תתבלבלו, אני עדיין משוגעת על אופנה. האמת היא, שהרבה יותר מספק לעבוד קשה ולהצליח לבחור פריט אחד טוב, מאשר להתפרק על כל אותן פיסות פוליאסטר ואלסטין מהקולקציה השבועית בקניון. אגב, זו גם המנטרה לקראת הנסיעה לפריז בעוד חודש. אם אני שוכחת - הזכירו לי בבקשה.
בינתיים, אני צריכה ללמוד להסתדר עם ארבעה זוגות מכנסיים ושש חצאיות (ועוד כ-20 חולצות וכשבע שמלות, שלא הצטלמו כל כך יפה). אחרי שאסיים לטפוח לעצמי על השכם, אני אאלץ להיזכר שבחדר הישן אצל ההורים, יש עוד ארון מלא בגדי חורף וארון מפוצץ בציוד שזקוקים לרענון . אבל זה יחכה כבר לאוקטובר.
או במילים אחרות, למצוא כוחות להיפרד מכל אותם סמרטוטים שתופסים נדלן יקר כבר שנים.
את הרשימה כתבתי כבר אתמול וחשבתי שזה יהיה פוסט קצר עם רשימה משעשעת וקצת תמונות. ואז נתקלתי בפוסט באינסטוש שאשכרה אילץ אותי לגשת ולארגן את ארון הבגדים שלי. ממש ככה. בשעה 23:30 בלילה.
אמנם יש לי יותר מ-37 פריטים בקולקציית הקפסולה שלי, אבל אני מניחה שיש לנו לפחות עוד חודשיים של קיץ מסוים. באותה נשימה - נפרדתי מכ-30 פריטים (!) ושיכנתי אותם בשקית של איקאה ליד הדלת. תסכימו איתי שזה כבר צעד נועז. לגבי הנעליים, זה כבר סיפור אחר. אני באמת מאמינה שאני צריכה את כולן, כל עוד הן לא בלויות מדי או בלתי ניתנות לנעילה. בעצם, יש לי איזה זוג אחד כזה. יפה מדי כדי למסור אבל בקושי אפשר לשבת כשהן על הרגליים שלא לדבר על לצעוד. אבל זה באמת מקרה יוצא דופן.
(בתמונה: הרכישה האחרונה מהסייל של סטורי. להגנתי אגיד רק שאני באמת ובתמים מאמינה לכיתוב שעל הקופסא)
באופן יחסי, את העונה החמה העברתי כמעט ללא רכישות, אולי זו אפילו העונה "היבשה" ביותר שלי. ההחלטה היתה לקנות מעט וטוב כדי להחליף את המלתחה, לאט ובזהירות, למלתחה מדויקת ומצומצמת כיאה לאדם המבוגר והאחראי שאני, פלוס מתגוררת בדירה קטנה מדי. אל תתבלבלו, אני עדיין משוגעת על אופנה. האמת היא, שהרבה יותר מספק לעבוד קשה ולהצליח לבחור פריט אחד טוב, מאשר להתפרק על כל אותן פיסות פוליאסטר ואלסטין מהקולקציה השבועית בקניון. אגב, זו גם המנטרה לקראת הנסיעה לפריז בעוד חודש. אם אני שוכחת - הזכירו לי בבקשה.
בינתיים, אני צריכה ללמוד להסתדר עם ארבעה זוגות מכנסיים ושש חצאיות (ועוד כ-20 חולצות וכשבע שמלות, שלא הצטלמו כל כך יפה). אחרי שאסיים לטפוח לעצמי על השכם, אני אאלץ להיזכר שבחדר הישן אצל ההורים, יש עוד ארון מלא בגדי חורף וארון מפוצץ בציוד שזקוקים לרענון . אבל זה יחכה כבר לאוקטובר.
***
גם אני לא ראיתי את העונה האחרונה של מד מן, אבל כבר הפכתי להיות הרבה יותר סלחנית כלפי אוסף הבגדים שלי. לא רוצה מלתחה מינימליסטית. רוצה את כל מה שאני אוהבת. המינימליזם הזה די כפוי וכאב וקצת יותר מדי טרנדי עבורי ואני אוהבת שהכל קל ובדיוק כמו שאני רוצה.
השבמחקלכן, אני אמנם התחלתי ליישם את המינימליזם האופנתי ודיללתי את הארון שלי קצת, אך שם עצרתי, לפני שאני אזרוק בשם המינימליזם דברים שאני אוהבת. ובנושא הקניות, בהחלט הפסקתי כבר לפני כמה שנים לקנות דברים זולים ולא חשובים. זה תהליך שמתאים לי יותר.
נשיקות ושנה טובה!
אני חושבת שזה לא רצון למלתחה מינימליסטית אלא פשוט הבנה שאין לי באמת צורך בכל כך הרבה. מאז מסיבת ההחלפות בה הבגדים שלי התקבלו בהתרגשות אצל חברות וחברות שלהן, אני שמחה לייצר פעם בעונה שקית איקאה כזו ולראות את פריטים שאני לא לבשתי שנה ונדחקו למדף העליון - זוכים להילבש בעדנה מחודשת.
מחקבכנות, אני מעדיפה מדולל (עד הפריטים שאני אוהבת כפי שאמרת) אפשר סוף סוף לראות מה יש לי ומה אין לי, הכל מסודר בקפידה, כי ערימות של 30 חולצות הן סיוט התלבשותי וכמובן, נשאר הרבה מקום לאוסף הנעליים :)
שנה מעולה מותק