Welcome WOOFY

♬ Belle and Sebastian - If she wants me ♬

הפוסט היום מוקדש להולכים על ארבע, בעיקר להולכת על ארבע הפרטית שלי. הכירו את Woofy, קופסת פינוקים לכלבלב המגיעה בכל חודש כמו שעון וטומנת בחובה שלל רב (באמת!) של אושר ובריאות. את אוריאל, אחד מצוות היזמים האמיצים שמאחורי הקונספט, אני לא מכירה באופן אישי ממש אבל התמזל מזלי והוא החליט לפנק את פולי בחבילה לדוגמה. הקופסה הגיעה אתמול עם שליח חביב והיא היתה כל כך יפה ומושקעת שהייתי חייבת לבקש מפולי להתאפק עד שיהיה בוקר ויהיה לי זמן לצלם אותה כראוי. היא גילתה בגרות והסכימה בחוסר חשק.

מאחורי WOOFY עומדים חמישה חבר'ה מדליקים: תומר מולכו, מתן דניאלי, תום קאפח, עדי ויזל ואוריאל רווה, הכירו עוד כשהיו סטודנטים והחליטו שגם לכלבים מגיעים פינוקים. הם משקיעים רבות במציאת המוצרים המתאימים והתאמתם לכל לקוח, כמובן מבלי לחזור על מוצרים מחודש לחודש. גם הלוגיסטיקה ביוזמה כזו היא לא דבר פשוט, כאשר מאות ואלפי הלקוחות צריכים לקבל את החבילה בקצוות שונים של המדינה באותו טווח זמנים. חשיפת תוכן החבילה מתבצע בדף הפייסבוק, בכלל שווה להיכנס אליו כדי לגלות עוד מידע וסתם תמונות של כלבים מאושרים שקיבלו את החבילה החודשית. ואם אתם רוצים להיות ממש יסודיים, הינה לינק לאתר.

בכל קופסא חודשית, תוכלו למצוא מוצרי הגיינה, מזון, חטיפים, משחקים ומה לא. אז מה הגיע בחבילת פברואר? ארבע חבילות חטיפים בריאים ואיכותיים (שניים דנטליים ושניים סתם טעימים), צעצוע חבלים צבעוני מהמם, עצם אכילה ורודה עצומה ונפלאה ומנת מזון לדוגמא סופר איכותית. בנוסף קיבלנו גם כמה קופונים שווים, למי מאיתנו שמגדל כלבלב יודע כמה כיף זה לקבל קופונים שחוסכים כמה שקלים בחנויות החיות.

בחישוב גס שעשיתי ביחס לחנות הקרובה לביתי, אני יכולה לספר שתוכן החבילה שווה הרבה יותר ממה שהיא עולה במנוי חודשי (99 ש"ח) והמשלוח כלול. לפולי לקחו בדיוק 10 שניות להבין שהקופסה היא שלה ובאותו רגע היא נעמדה על המשמר.

Hands off my WOOFY

*גילוי נאות, החבילה התקבלה למטרות סקירה ופרסום, אבל תאמינו לי, היא שווה כל שקל. תודה ל-WOOFY!

***

Lately I'm loving #17

♬ Changes - Stars  ♬

לאט לאט הערפל של החודשים האחרונים מתחיל להתפוגג. בחיי, ממש לא ראיתי איך אני עוברת אותם בלי להתפרק. הרבה החלטות שנתקבלו בראייה אופטימית מדי בתחילת הסמסטר, התגלו כמקלות בגלגלים והקשו עליי ברמות קשות. היו המון רגעים מייאשים בהם עמדתי מול הלו"ז וניסיתי להבין איפה מקצצים. בתכלס, פשוט לא היה ממה להיפטר, המשכתי לרוץ בתוך גלגל האוגר וקיוויתי לטוב. פתאום הגיע קצת טוב, מה השתנה אתם שואלים? לא הייתי צריכה הרבה. הנה כמה דברים קטנים שעשו את ההבדל השבוע.

1. הגשה אחת טובה כבר מאחוריי. המכוניות האלו, עשויות בלמינציה מסורתית של פורניר עץ עם ברזל ותוספות בהדפסת פלסטיק בתלת ממד, עשו לי את הסמסטר שמח וצבעוני ואולי אם יהיה לי (ואולי בעצם לכם) מזל הן יעמדו למכירה בקרוב.

2. פרויקט הגמר מתחיל לקבל צורה, או לפחות כיוון לרעיון שאולי בקרוב יהפוך לצורה. לכבוד המאורע נפתח זה מכבר TUMBLR שהפך ליומן המסע שלי, על כל השינויים והגיבושים שהוא עובר בשבועות האחרונים.

3. פולי, כלבתנו הבכורה עושה צעדים משמעותיים לעבר סטנדרט החינוך המקובל בקרב ההולכים על ארבע. לא בטוחה כמה מזה אני יכולה לזקוף לזכותי, אבל לפחות יש קצה של אופטימיות. אולי עוד ייצא ממנה משהו.

4. על אף שאין מקום להוצאות מיותרות כרגע, הפרויקט האחרון של הסמסטר עוסק בסריגה במידת מה, אז הרשתי לעצמי להירשם לסדנה אצל מיכל ביום חמישי הקרוב. אני מתייקת את ההוצאה הזו תחת "צרכים לימודיים". קפצו לי. ובואו.

5. אימוש הנפלאה, שמעה לתחינותיי ופינקה בפסגת השאיפות של כל עקרת בית עם קיר בצבע מנטה בסלון. אני קלישאה מהלכת, אופה בלי הפסקה ונהנת מכל רגע.

6. אחרי עשרות פציעות בסדנה בגלל אותן מכוניות שובבות הכוללות: חיתוכים, שריטות, שיופי אצבעות, שבירת ציפורניים וטריקת דלת אחת יסודית ביותר על האמה, אני גאה להציג מניקור חורפי במיוחד, שמסתיר ציפורן אחת סגולה במיוחד, אבל חוגג את סוף העבודה הסיזיפית, לפחות לשבועיים הקרובים. אה כן, והספר החדש שלי על חדר 606 של ארנה יעקובסן. חלום.

***

Staying In

♫ The beta Band - Dry the rain ♫

לא תאמינו אבל הפוסט הראשון של שנת 2015 הוא גם הפוסט המאתיים של הבלוג, חגיגה כפולה! כל כך הרבה שנים לא הייתי בטיול בנגב ואחרי הפוסט של ספי על המדבר, כל הזמן פנטזתי להדרים ולצלם גם אני צילומים מרהיבים של גבעות וחולות וכלום חוצמזה עד האופק. את סוף השבוע, הכי קר בשנה אם יורשה לי, העברנו בחגיגות משפחתיות במצפה רמון. השקיעה המרגשת של יום שישי במכתש, השקט ותחושת הבידוד לא הצליחו לנתק אותי מספיק ממטרדי היום-יום, מזל שמריחים את סוף הסמסטר והמשמעת אוטוטו מתרופפת.

ואם בהתרופפות משמעת עסקינן, במקום לחזור הביתה ולצמצם פערים במטלות, היה נדמה לי שהרבה יותר הגיוני לקנות מלא מלא צמר עבה ולהתיישב עם צלחת מרק כתום מול סרט ולסרוג שני צעיפים. השבועיים הבאים צפויים להיות עמוסים אבל קצת קשה לגייס כוחות כשכל מה שבא לי בקור הזה, הם כרבולים עם פולי במיטה או קריאה וסריגה על הספה. 

מפה לשם כבר תכף שוב סוף שבוע ובשבת סבתא תכין צ'ולנט. יש למה לצפות. עד אז, סעו בזהירות, התכסו היטב והישארו בבית - זה כל כך טוב.

***