בתרגום מילולי הביטוי בכותרת אומר "התענוג בלעשות כלום" בתכלס, זה מה ש(לא) עשיתי ביומיים שבהם טיילנו לחופי חצי האי אמלפי. זה דבר אחד לא לעשות כלום, אבל זו כבר אמנות לקבל עבור זה לגיטימציה בדמות מטבע לשון.
אם מדרימים מנאפולי ונשארים לאורך קו החוף חולפים על פני עיירות קסומות שנבנו למרגלות הרים וצוקים שנשפכים אל הים התיכון. הדרך צרה ופתלתלה אך הנוף מרהיב ביופיו. כשחולפים בין הכפרים הפסטורליים, מגלים את זקני הכפר מתחרדנים בשמש הבוקר על ספסל או לוגמים לימונצ'לו של אחר הצהריים בשלווה גמורה ומבינים שכאן זה בסדר ואפילו רצוי לא לעשות כלום - ולהתענג על זה.
The translation for the title is: the pleasure of doing nothing. In fact it's exactly what I've (not) been doing while we toured the almost-island of Amalfi. Driving along the coast south of Naples we discovered some gorgeous little villages built on the cliffs with an amazing view to the Mediteranean sea. We spotted the elderly sitting on a bench in the morning sun or drinking an afternoon sip of a home-made Limonchello. Seeing all this, we realized that up there it's acceptable to do nothing, and enjoy it.
לעיירה אמלפי (Amalfi) הגענו בזמן לתה עם לימון כיאה לבירת הלימונצ'לו. על הגבעות מסביב מגדלים לימונים על טרצות ועל כן הלימונים הענקיים מפציעים בכל מקום: סבונים, סינרים, מזכרות, נרות ומה לא. הסמטאות מסביב לכיכר המרכזית עמוסות תיירים וחנויות מזכרות באופן שגרם לנו לרצות לברוח לעיירה הבאה. אז זה מה שעשינו.
אחרי אמלפי אפופת הלימונים והמבקרים המשכנו בדרך לעצירה הבאה, העיירה המדוברת פוזיטנו (Positano). הסיבובים האחרונים לפני הכניסה לעיירה, חושפים נוף מטורף ואת הבנייה המיוחדת של הבתים של פוזיטנו. השארנו את האוטו במעלה הגבעה והתחלנו לרדת במדרגות הפזורות בין הבתים על מנת להגיע לחוף לארוחת צהריים.
אם מדרימים מנאפולי ונשארים לאורך קו החוף חולפים על פני עיירות קסומות שנבנו למרגלות הרים וצוקים שנשפכים אל הים התיכון. הדרך צרה ופתלתלה אך הנוף מרהיב ביופיו. כשחולפים בין הכפרים הפסטורליים, מגלים את זקני הכפר מתחרדנים בשמש הבוקר על ספסל או לוגמים לימונצ'לו של אחר הצהריים בשלווה גמורה ומבינים שכאן זה בסדר ואפילו רצוי לא לעשות כלום - ולהתענג על זה.
The translation for the title is: the pleasure of doing nothing. In fact it's exactly what I've (not) been doing while we toured the almost-island of Amalfi. Driving along the coast south of Naples we discovered some gorgeous little villages built on the cliffs with an amazing view to the Mediteranean sea. We spotted the elderly sitting on a bench in the morning sun or drinking an afternoon sip of a home-made Limonchello. Seeing all this, we realized that up there it's acceptable to do nothing, and enjoy it.
לעיירה אמלפי (Amalfi) הגענו בזמן לתה עם לימון כיאה לבירת הלימונצ'לו. על הגבעות מסביב מגדלים לימונים על טרצות ועל כן הלימונים הענקיים מפציעים בכל מקום: סבונים, סינרים, מזכרות, נרות ומה לא. הסמטאות מסביב לכיכר המרכזית עמוסות תיירים וחנויות מזכרות באופן שגרם לנו לרצות לברוח לעיירה הבאה. אז זה מה שעשינו.
We arrived to Amalfi on time for a Lemon tea break. The lemons grow all over the hills around the village and you can find them everywhere from soaps to candles. The streets of the old center are full of souvenirs and tourists and all we wished to do is move on to the next village.
 |
| I'm wearing an old dress from Paris, a Uniqlo Cardigan, H&M ring |
אחרי אמלפי אפופת הלימונים והמבקרים המשכנו בדרך לעצירה הבאה, העיירה המדוברת פוזיטנו (Positano). הסיבובים האחרונים לפני הכניסה לעיירה, חושפים נוף מטורף ואת הבנייה המיוחדת של הבתים של פוזיטנו. השארנו את האוטו במעלה הגבעה והתחלנו לרדת במדרגות הפזורות בין הבתים על מנת להגיע לחוף לארוחת צהריים.
Later on we arrived to the famous Positano. The last few curves before the village revealed a breathtaking view. We parked the car on the hill and started going down the hill to the beach for lunch.
 |
| Best Antipasti ever: fresh Calamari and Anchovy, Mozzarella di Buffalo and cherry tomatoes. Delicious |
התחנה הבאה רומא. להת'.
Next stop: Rome
+A
איזה כיף. כמה הייתי רוצה להיות במקומך.
השבמחקאת נראית מקסימה מתמיד
השבמחקאיזה פוסט רענן ומלא שמש! אפילו היה לי פתאום קצת טעם של לימון בפה. :) מקסים.
השבמחק