מחר ימלאו לי 28 אביבים. פתאום 28 כבר לא נשמע כזה מפחיד, אני אולי קצת שמחה שהוא הגיע. בגיל 24, כשהודיעו לי שהתקבלתי ללימודים, חישבתי שאהיה בת 28 כשאסיים. אז זה היה נשמע רחוק ומוזר, היום אני לא יכולה כבר לחכות להתחיל את הפרק הבא.
צירפתי תמונה מהחגיגות בפארק בשנה שעברה. גם כי, אלוהים ישמור איך עברה מהר השנה הזו, ובעיקר כי הפעם החגיגות הגדולות יאלצו לחכות ליולי, עם הגשת הפרויקט. היום בסדנה, החלטנו שמגיע לנו לא פחות משבוע שלם של פיצויים, על כל הלילות והסופ"שים שכילינו ועל כל מה שנאלצנו להקריב על מזבח פרויקט הגמר. הלו"ז יהיה בערך כזה: מסאז', ים, מניקור, טלוויזיה, סיאסטה, ים, שוב מסאז', או משהו בסגנון.
חודש אחרון נותר לסיום, ממש הספרינט של המרתון, ודברים סוף סוף מתחילים להסתדר. מי יודע, אולי עוד תצא פה קולקציית נעליים למרות הכל. התמונות הנוספות הן מעכשיו ממש, יותר נכון מאתמול. מבט על המקום בו אני מבלה את ימיי וכנראה בקרוב גם את לילותיי: חצי שולחן, לוח השראה, אימומים, בדים, אטבים והר של ניסיונות.
שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע ונעים עם קצת חגיגות, משפחה וחברות. אולי אם אסיים את כל המטלות, אקפוץ לים בשבת בבוקר וכל הנמשים על האף סוף סוף יצאו לשחק בשמש. רק אז, אני ארגיש באמת שמאי נגמר והקיץ מתחיל.
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה