יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

Good Things


נורא השתדלתי לפרסם עוד פוסט אחד אחרון לפני שחולפת שנת 2014. קראתי את הפוסט שנכתב לפני שנה בדיוק וגיליתי כמה הבטחות לא קיימתי לעצמי. כמה קשה לעמוד בתקוות שמפריכים לאוויר כשגרים באירופה והכל נראה אפשרי. חשבתי שאצליח לשמר נחת ורוגע אבל חזרתי לצפור ולקלל בכביש, להתחרפן מלעמוד בתור יותר מ-10 דקות בדואר וכמובן לא ביקרתי במקום חדש בעולם (מלבד שתי נסיעות מקוצרות לפריז על חשבון העבודה לא באמת יצאתי אפילו לחופש). אולי השנה נצליח יותר. בינתיים יש כבר תכניות חדשות שאני מקווה לעמוד בהן, אני מקווה שהן יותר ראליות. הפוסט הזה מוקדש לאחת מהן.

את דנוש, דנון, בננה, חמודנה הכרתי בצבא, לפני כמעט עשור (!). בגדול, אפשר להגזים ולומר שדנה שינתה לי את החיים. מלבד העובדה שהיא שידכה ביני ובין בן זוגי ודחפה אותי ללמוד משהו יצירתי, היא לימדה אותי שיעור חשוב במוטיבציה. אחרי שקטפה משרות נחשקות, הסתובבה בעולם, ביקרה מאחורי הקלעים בהופעות נדירות ועיצבה דירה חלומית, היא החליטה להתחיל לאפות. יריית הפתיחה היתה רכישת מיקסר KITCHENAID בורוד פוקסיה ומשם הכל היסטוריה. 

בצעד מבריק, החלטנו להתחיל מסורת של אפייה בשבת בבוקר. השבוע התחלנו עם עוגות קלילות ואהובות, פאי שוקולד מריר ופאי לימון עם מרנג. דנה התרוצצה ותקתקה שני מתכונים בשעתיים, בזמן שאני תקתקתי על המצלמה. היה מתוק.







לאחרונה השתכנעה ופתחה עמוד פייסבוק, למעוניינים ביצירת קשר והזמנות. אתם מוזמנים לעקוב אחרי המטעמים, לרייר ולהזמין לעצמכם דברים טובים שנעשים בהמון אהבה. נאחל שהשנה החדשה שבפתח תביא איתה רק הצלחות והגשמות וחברים טובים ואהבה גדולה ומלא מלא דברים טובים. להת' ב-2015.

***

יום שישי, 26 בדצמבר 2014

Nothing


פתאום גיליתי שעוד שנה מסתיימת ממש בשבוע הבא. 2015 זו השנה שבה אני מסיימת את התואר. כשהתחלתי ב-2011 זה נשמע היה כמו עוד שנות אור, הנה זה כבר פה קרוב. גיליתי גם שב-2014 פרסמתי בערך חצי מכמות הפוסטים שפרסמתי ב-2013 וזה כבר קצת עצוב, אז אני מקווה שב-2015 אני אחזור לעצמי ואצליח לפרסם בתדירות שלא מאפשרת לקורי עכביש להצטבר על המקלדת. 

סוף השבוע הקרוב יהיה נהדר. למה? כי הספקתי את כל מה שרציתי הבוקר בסדנה ואפילו יצאתי לפני שנסגרה. זה אפשר לי להגיע הביתה מלאת מרץ, עם חשק עז לכנאפה וצילומים. תפסנו את פולי וכמה ביסקוויטים בצורת עצם ויצאנו לדרך. אכלנו כנאפה שקשוקה (נפלאה) ואז כנאפה עם חלבה (נפלאה לא פחות ) ופולי, כהרגלה, אכלה דברים שנפלו על הרצפה.



בלי להתכוון (ואולי בעצם קצת התכוונתי) עברנו ליד הסטודיו של נטלי, גו'ל וענת שחגגו יומולדת לסטודיו ומה לא. היו גם פינוקים אכילים וגם לבישים (!) ואני כמובן לא הצלחתי לעמוד בשום פיתוי. בין ביס לביס, אספתי לי חצאית וחולצה ב-1+1 מפתים.





אחרי טיול ארוך, פולי כבר לא הסכימה להתעכב ולצלם, היא משכה ומשכה, הסתובבה סביבי, הכל רק לא להיות פוטוגנית. לבשתי את השמלה המפוספסת שלי מBrandy Melville שהופכת לאהובה עליי לאחרונה עם קרדיגן קל כי היה שמשי ונעים. מחר אם הכל ילך כשורה צפוי לי בוקר של צילומים מהממים. מקווה לחלוק איתכם את הכל בהקדם. עד אז, שתהיה שבת של שלום ומנוחה. אני מתכוונת להקדיש לפחות כמה שעות ל"לא לעשות כלום".




Dress: Brandy Melville // Cardi: Honigman (old) // shoes: Eram // Bag: COS // Shades: Spitfire // Scarf: handknitted by me


***

יום שבת, 6 בדצמבר 2014

She & Him


קצת מהזמן האחרון. המילה קצת מדויקת, כי לא קורה המון. אבל כשקורה, זה תענוג.

החורף הגיע ואז הלך. התחלתי ללמוד ונזכרתי כמה זה מתיש. גיליתי שאני שנה ד' והתעודדתי קצת. לא אפיתי חודשיים וכל הזמן בא לי משהו מתוק. אולי זו הסיבה שחזרתי לשתות קפה מדי פעם. אספרסו ארוך עם חלב חם ואיזו עוגייה בצד.


פולי מתבגרת ומתברגת למשפחה הקטנה שלנו. היא כבר פחות נשכנית ויותר ממושמעת, אז אנחנו לוקחים אותה לפארק בשבת ונהנים לרדוף אחריה. בגדול, אנחנו יודעים שהיא מהממת. אבל, באמת שאין יום שלא עוצרים אנשים ונדהמים כמה היא מיוחדת עם העיניים האלה והלב הזה על הגב. #נחת




רציתי לצלם פוסט על הפרויקט המקסים של המעצבת רותי שפריר, "Ruche" (בצרפתית כוורת דבורים) שרץ ב-Kickstarter וממש בימים אלו עבר את היעד (יאיי רותי!),כבר לפני חודש ולא הצלחתי. עכשיו, נותר לי רק לספר לכם עליו בקצרה כדי שתתמכו בו ותזכו לאחד כזה לפני שהקמפיין נסגר.

כוורת האחסון הגאונית הזו, מגיעה בשלושה גדלים (בתמונה גודל L) ובשני חומרים (קרטון מודפס או אלומיניום צבוע - שניהם ממוחזרים ומתמחזרים). היא מגיעה באריזה שטוחה וכמה שהיא קלה להרכבה ככה היא איתנה בזכות היותה מבנה איזוסטטי, בו כל הלחצים מתפזרים באופן שווה ויוצרים יחידה חזקה ועמידה. אחח המעצבים תעשייתיים האלה! בקיצור כנסו ללינק, תראו את הסרטון המתוק ותתמכו, זה הדבר הבא.

Ruche in Cardboard | Ruthy Shafrir

Ruche in painted Aluminium | Ruthy Shafrir
אני לא יודעת מה אתכם אבל אני חייבת כבר ללכת לתערוכה החדשה במוזיאון חולון, של איריס ואן הרפן המדהימה והמעצבת (כי היא כל כך מדהימה) על חידושים בעולם האפנה ונקראת "קוטור חדש". מסיבת העיתונאים היתה בדיוק כשהייתי בחו"ל אז פספסתי אותה. מקווה למצוא שעה פנויה לקפוץ לשם ולספר לכם מה מצאתי בהקדם.



***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...