עוד לא הספקנו להירגע מהפוסט הקודם וכבר עולה פוסט חדש. לפניכם הפוסט השני בסדרת פרויקטי הגמר המרגשים. כמובן שהיו עוד המון פרויקטים מצוינים, מבטיחה לכתוב בהמשך גם על השאר. מזכירה לכולם להגיע לפתיחת התערוכה הערב, במכון הטכנולוגי חולון, בניין 7 ב-20:00.
שחר יעקובי | פסולת תעשייתית - למלא את השקית
כשבקשתי משחר לספר לי בכמה משפטים על הפרויקט שלו, הוא הקריא לי את החמשיר הבא:
מפעלים עובדים, גורסים, כותשים
*באיזה שלב בתואר הגעת לרעיון של הפרויקט, האם הגיע ממחשבה על קונספט/פיתוח או יותר מסחרי/פרקטי.
שחר יעקובי | פסולת תעשייתית - למלא את השקית
כשבקשתי משחר לספר לי בכמה משפטים על הפרויקט שלו, הוא הקריא לי את החמשיר הבא:
מפעלים עובדים, גורסים, כותשים
ובסוף לפח זורקים
אז אני בא בבקרים,
ממלא ת'שקים
יושב וחושב מה עושים.
לוחץ ומרים,
מחמם מבפנים
ומפיח בו רוח חיים
זה גמיש ונעים זה מלא בצבעים,שבא לי לשבת בפנים...
אז אני בא בבקרים,
ממלא ת'שקים
יושב וחושב מה עושים.
לוחץ ומרים,
מחמם מבפנים
ומפיח בו רוח חיים
זה גמיש ונעים זה מלא בצבעים,שבא לי לשבת בפנים...
 |
| בכל יום הגעתי למפעל כדי לראות איזו תערובת גורסים ועשיתי המון ניסיונות |
*באיזה שלב בתואר הגעת לרעיון של הפרויקט, האם הגיע ממחשבה על קונספט/פיתוח או יותר מסחרי/פרקטי.
הכל התחיל בקורס טכנולוגיות וחומרים עבדתי עם חבר והיינו צריכים לחקור חומר. המרצה נתנה לנו רשימה של חומרים ובחרנו סתם את הראשון ברשימה, שהיה כבלי חשמל ותקשורת. גיליתי שמפעלים גורסים את הכבלים בתום השימוש, מפרידים את הנחושת ומשתמשים בה שימוש חוזר אבל את הפלסטיק טומנים באדמה. החלטתי שחייבים למצוא פתרון לכמויות האדירות של הפלסטיק שמגיע בעיקר מחברת החשמל ומבזק, פה בעצם התחיל הפרויקט. עשיתי כל מיני ניסיונות והגעתי למסקנה שצריך לעבוד בחימום ולחיצה. את המושב של הכורסא יצרתי בכבישה בחום. בכל יום הגעתי למפעל כדי לראות איזו תערובת גורסים ועשיתי המון ניסיונות. בסופו של התהליך יצרתי שלוש כורסאות משלוש תרכובות כל אחת בעלת תכונה בולטת: אחת שיש לה קשיחות, אחת שיש לה גמישות ואחת וקלילות.
*רגע אחד חיובי או שלילי שזכור לך במיוחד והשפיע על הפרויקט.
בתקופת הכבישה עבדתי בלי הפסקה וניסיתי כל פעם תרכובת שונה ובמשך שבועיים יוצאו לי מהתנור רק פירורים. בכל פעם הייתי צריך לעשות שינויי קטן: פעם צריך לשנות את התבנית, פעם את החום ופעם את החומר, עד שמצאתי את המתכון שעבד.
*עכשיו משסיימת , לאן פנייך?
אני בתהליכים של פתיחת סטודיו עם חברים ולעבוד על מוצרים ששומרים על הכדור ומעלים חיוך, זה הכי חשוב.
ורד גולדשמידט | אחד. שניים
כפי שציינתי לקחתי נושא מאוד מאוד מופשט והקושי והעניין היה להוריד אותו לקרקע. הייתי צריכה להבין כיצד הוא מתקשר ומה נשאר טריגר אישי שלי ומה אני מעבירה לסביבה. חלק נוסף בקושי היה לבחור- הגעתי לכמה צמתים שונים מהם יכל הפרויקט להמשיך. מנושא כזה יכולים לצאת עשרות פרויקטים שונים וצריך להחליט עם מה נכון להמשיך ביחס לתקופת הזמן ולכמות העניין שנוצר עד כזה בפרויקט. בחירה נוספת שהיתה לא פשוטה היתה לקחת את הפרויקט לכיוון מחקרי, להשתמש בכלים אשר רכשתי במהלך התואר על מנת לייצר שיטת עבודה, עיצוב חדש ולאו דווקא מוצר אחד ספציפי.
ברגעים אלו של סיום עולות חששות רבות וגם התרגשות גדולה, הכל אפשרי ויחד עם זאת צריך להניע את עצמנו ולדחוף את עצמנו, אין תכתיב קבוע לאן ממשיכים, כמו סטאז' בעריכת דין או בהוראה. אנחנו צריכים ליצור לעצמנו את ההזדמנויות. כעת אני מתחילה לעבוד בהדרכה במוזאון הקומיקס והעיצוב בחולון בניסיון לצבור ניסיון ולהיחשף כמה שיותר לעולם המופלא של התערוכות, תחום שמעניין אותי מאוד. במקביל אני אנסה להמשיך ולפתח מוצרים שהתחלתי לעצב במהלך התואר וכמובן למלצר כי צריך להחזיר את ההלוואות :)
*איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים.
ורד גולדשמידט | אחד. שניים
הפרויקט עוסק בשיח שבין אובייקט אחד לשניים שונים על ידי חיתוך יציקות קרמיות בעלות דופן כפולה. תבנית אחת מאפשרת יצירת מגוון של כלים בעלי תפיסה עיצובית שונה מהמוכר.
הפרויקט משלב בין שני עולמות: טבעי ותעשייתי. בין טכנולוגיה בה מייצרים מוצרים לדרך הלידה של אנשים. במהלך המחקר מצאה הקבלה בין דרך ההפריה והלידה של אנשים לבין טכנולוגיה של יציקות קרמיות. בין הביצית והזרע לאדמה ולמים. בין רחם האישה לתבנית הגבס ובשלב מאוחר יותר לתנור.
אך בעיקר, בשני המקרים התוצר לרוב הוא אחד ויחיד. בלידה נולד ילד אחד וביציקה נוצר אובייקט אחד. אך לעתים בלידות שלנו בני האדם, נולד יותר מילד אחד מאותו ההיריון. לורד אח תאום והסיפור האישי שלה הוא זה שהיה לה להשראה.
*באיזה שלב בתואר הגעת לרעיון של הפרויקט, האם הגיע ממחשבה על קונספט/פיתוח או יותר מסחרי/פרקטי.
לאורך כל התואר וגם לפני, הייתי בטוחה שאני אעשה פרויקט שקשור לשילוב של אוכל ועיצוב או בתחום הצעצועים, שני תחומים שלמענם בחרתי ללמוד עיצוב תעשייתי. אך במהלך הקיץ הקודם כאשר חשבתי על נושא לפרויקט גמר (היינו צריכים בתחילת שנה ד' להציג שלוש אופציות), חשבתי על פרויקט שיהיה לי מעניין לפתח, שיאתגר אותי ושיגיע ממקום אישי וייחודי לי - מכאן הגיע נושא התאומים והשאלה כיצד תאומים מגיע לידי ביטוי בתוך עולם העיצוב התעשייתי.
*רגע אחד חיובי או שלילי שזכור לך במיוחד והשפיע על הפרויקט.
*עכשיו משסיימת , לאן פנייך?
*איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים.
קשה לחשוב איפה אני רואה את עצמי עוד כמה שנים, הלוואי והייתי מצליחה לתאר איפה אני אהיה בעוד שנה. אני שואפת להמשיך לעבוד בתחום התערוכות- עיצוב ואוצרות, תחום בו התחלתי להתנסות במהלך התואר ומעניין אותי מאוד וכמובן להמשיך וליהנות מעיצוב מוצרים במקביל.
 |
| תבנית אחת מאפשרת יצירת מגוון של כלים בעלי תפיסה עיצובית שונה מהמוכר |
שי מרסי | Wild Wood
פרויקט מחקרי שהניב פיתוח חדשני בטכנולוגיה של למינציית עץ. הטכניקה החדשה מאפשרת להעניק לפורניר גמישות מרבית וקימורים גדולים, בכך ליצור מוצרים המגלמים את פוטנציאל הטכנולוגיה.
*באיזה שלב בתואר הגעת לרעיון של הפרויקט, האם הגיע ממחשבה על קונספט/פיתוח או יותר מסחרי/פרקטי.
כסטודנט שאהבתו הראשית היא התעסקות עם חומר וטכנולוגיה, בחנתי סטודנטים שעסקו בטכנולוגיית למינציה והצעתי
להם עזרה בתמורה למידע יקר כבר בשנה א'. בשנה ג' עיצבתי מכונת קפה בקורס סטודיו עם חבריי והחלטנו שלמכונה יהיה חיפוי עץ. זה גרם לי להבין שיש עוד התעסקות רבה עם הטכנולוגיה ומתיחת גבולותיה ולכן החלטתי להתעסק בה ולהמשיך לחקור אותה במסגרת פרויקט הגמר.
*רגע אחד חיובי או שלילי שזכור לך במיוחד והשפיע על הפרויקט.
הרגע המבאס, (היו כמה אבל הכי ) היה כשלאחר הרבה ניסיונות, באמצע התהליך הבנתי שאני תקוע וחומר הגלם כבר לא מתאים. הרבה כסף זמן וניסיונות הלכו לפח. במקביל, היו גם כמה רגעים מאושרים כשלמינציה ראשונה יצאה מעולה והניעה את העומק של הפרויקט עוד מסמסטר א'. וכשגיליתי את הפורניר המצולב, שהגיע לאחר המשבר הגדול באמצע, ופתר את כל בעיותיי.
*עכשיו משסיימת , לאן פנייך?
לאחרי הלימודים אני מתכנן המשך פיתוח הטכנולוגיה ומימוש הפוטנציאל בתחום האדריכלי של חיפויי קיר, דלתות וכו'.
*איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים.
עובד בסדנה קטנה שבה אני אוכלי לייצר את הדברים שאני חושק בהם ובמקביל לתת שירותי עיצוב עם בת זוגי ג'ני בכר.
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה