There is no cure

סוף שבוע ביזארי למדי כמעט ונגמר. זה החל בעיטוש קטלני במיוחד בחמישי בערב. כזה שהשאיר אותי כמעט משותקת מכאבים בצלעות. למען האמת השריר בין הצלעות תפוס לי כבר שבועיים אבל זה בהחלט שיא השיאים. בבוקר התגלגלתי בפיג'מה מהמיטה לרופא ומשם לצילום במוקד החירום. "אין שבר, סתם שריר תפוס" ושיחררו אותי למנוחה עם הרבה כדורים ומשחה אחת מסריחה.

בתור מי שלא זוכרת מה עושים כשצריך לנוח, נכנסתי לפייסבוק באופן אוטומטי. או אז חיכתה לי הודעה משונה. בתחילה חשבתי שמדובר בטעות והקלדתי שוב ושוב את הסיסמא. באיזשהו שלב החלטתי לקרוא את הודעת השגיאה וגיליתי להפתעתי שצוות הפייסבוק החליט לבטל את חשבוני ולסלק אותי מגן העדן בבושת פנים ואם יורשה לי - על לא עוול בכפי!
בעיניים דומעות ופאניקה התחלתי לדפדף כאחוזת דיבוק בין דפי העזרה השונים וליבי החסיר פעימה מול מילים כמו: "Impersonating" , "violation", "Harasses".
למורת רוחי, למייל התחנונים שלי כמובן לא ענו לי ויותר מזה, בשורה התחתונה תמיד מופיעה הכתובת שאומרת שמרגע שהוחלט לנדות אותי וחשבוני נסגר, אין דרך להחזיר את הגלגל.

אחר הצהריים, אחרי שעות רבות במצב מאוזן ובדכאון מתקדם, החלטנו ללכת לקולנוע לראות את "הארטיסט". את ז'אן דו ז'רדין אני מכירה עוד מימי נערותי השובבים בפאריז עם סרטים וסדרות מוטרפים שעיוותו לחלוטין את החינוך שקיבלתי. כמובן שנהנתי מהקונספט, הצילום, הבגדים, האוירה וקטעי הסטפס (!) אך בעת שיצאנו מהסרט עליזים ומרוצים זה הכה בי - איך אנחנו כחברה רודפים אחרי טכנולוגיות ומותירים פצועים מאחור כשמשהו חדשני יותר מגיע.

תראו אותי עכשיו, כל עולמי היה בענן הוירטואלי הזה. במשך 5 שנים פיתחתי חברויות, מילאתי כ-30 אלבומים עם זכרונות מטיולים ואנשים יקרים, שמרתי על קשר עם חו"ל, בניתי את הבלוג שלי והתעדכנתי על כל ענין לימודי בדפים של הכיתה והמכון. ועכשיו נותרתי חסרת כל קשר לעולם, חרדה כל הזמן שקורים דברים בלעדי (וכמובן שקורים דברים בלעדי).
אני עוד לא יודעת מתי ואיך אפתח פרופיל חדש, מה שכן אני חושבת שעליי להודות לפייסבוק על קריאת ההשכמה האכזרית. הייתי צריכה לחזור למציאות ולקבל קצת פרופורציות. בנימה אופטימית זו ולסיכום, הכי חשובה הבריאות ואם בא לכם להזדהות איתי או סתם להיזכר מה היה פה קודם - התנתקו מהפייסבוק ליום יומיים, זה מפחיד אבל גם קצת נעים.

Rather bizarre weekend is almost over. It started with a sneeze particularly deadly on Thursday night. That left me almost paralyzed with pain in the ribs. Actually I had this cramp for 2 weeks but it's definitely the last straw. In the morning I rolled out of bed in his pajamas from the doctor and the emergency center for photography. "There is no fracture, just a cramp" and they let me rest a lot of pills and one stinky cream.

While I tryed to rest, I went automatically to Facebook. Then there was a strange 

message.

At first I thought it was a mistake and typed again and again for the password. At some point I decided to read the error message and found to my surprise, Facebook team has decided to cancel my account and remove me from the garden of Eden in disgrace and if I may - for no reason!

With tearful eyes and panic I began obsessively browse the various help pages and my heart skipped a beat with words like: "Impersonating" "violation" "Harasses" and others.The bottom line is  that once it was decided to ban me and my account was closed, there is no way to change their mind and turn back the clock.

On Saturday, after many hours in a horizontal position, we decided to go to the movies to see "the artist". Of course I  enjoyed the concept, photography, clothing, atmosphere and tap shoes (!) But when we left the movie happy and satisfied it hit me - how we as a society pursuing technologies and leave the wounded behind as something more innovative appears.

Look at me now, my whole world was this virtual cloud. For five years I have developed friendships, some 30 albums filled with memories from trips and dear ones, I built my blog and I checked on any matter related to studies on our page.

I do not know when and how to open a new profile, what I think I should thank Facebook for the (brutal) wake-up call. I had to get real and get some perspective. To conclude I suggest you disconnect from Facebook for a day or two, just to feel how it is. xx

המוקסינים המופלאים החדשים שלי שילוב של צבע וגובה מדויק, תענוג!

knitted vest by grandma  // Vintage skirt (Manchester) also seen here
faux leather jacket: promod // Snood H&M
Heeled Mocassins:  Couple of

Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin

+A