הימים עוברים ואני פה כמעט שבוע. אני מוצאת את עצמי מאוכזבת אם אנחנו מבלות יותר מדי בדירת הסאבלט שלנו בחוסר מעש. אבל בעצם, אין לנו למה למהר. "אנחנו לא תיירות" אני מזכירה שוב ליונית ולעצמי. העלבון הכי גדול עבורנו הוא שנראה ונישמע כמו תיירות. אנחנו מתביישות להוציא את המפה כדי לוודא את הדרך והמילון הקטן שאמא קנתה חבוי לרוב בתיק, אלא אם באמת אין ברירה ונגמרו לי המילים.
אנחנו יושבות בבר השכונתי וחולמות לדבר כמו הבחורות בשולחן ליד, עם הידיים ועם הסנגריה. אתמול קנינו אטריות מרק במקום פסטה בסופר אבל סוף סוף התווכחתי על מחיר של חולצה בשוק יד שנייה.
זה היה יום ראשון וירד קצת גשם וקצת התבאסנו שאין מה לעשות כי הכל סגור. אבל אז נזכרנו שאנחנו גרות פה ועשינו מה שהמקומיים עושים, לבשנו קרדיגן, גרבנו גרביים ונסענו לשוק הפשפשים. בדרך עברנו בשוק החלפות של ספרים ישנים, גלויות וכרטיסים ומה לא. בצהריים אכלנו במסעדה מקסיקנית מקסימה וחגגנו איתם את יום העצמאות שלהם בזמן שבחוץ מבול שטף את ברצלונטה. מזל שיונית קנתה סוודר יד שנייה אפור, כי התחיל להיות לי קר. הנה קצת מאותו יום.
Almos a week in my new city and I try to be as little as tourist as possible. Sunday was rainy and we felt like going out anyways. We found the cutest flee market and then sat for lunch in a Mexican restaurant. Later, we walked around the port of Barceloneta and took some photos. xx
 | |
|
***
איזה כייף אפור כמו שאימוש אוהבת
השבמחקיפה לך קור אירופאי.
השבמחקמקסים!!
השבמחקאיזה כיף לך שאת תהי קצת מקומית ולא רק תיירת...
נשיקות
תודה יקירותיי, מוזמנות לבקר (גם את אימוש)
השבמחקוואי איך האפרוריות הזו של אירופה קורצת לי! תהני המון ובהצלחה!
השבמחקאת חושבת שאת מתביישת עם הפיצ'יפקעס של תיירים? אני גרה כאן כבר 8 חודשים ועדיין מסתובבת עם המפה הארורה של התחבורה הציבורית כמו אמריקאית מן המניין. אוף. אגב, בטון יותר חיובי- התמונות מקסימות.
השבמחק