Almost like Home

♪ Edward Sharpe and the magnetic zeros - Home ♪

חודש נובמבר הגיע. הסתיו עדיין בעיצומו בעיר הזו. העלים עוד לא סיימו לנשור וכל מה שצריך פה הוא קרדיגן, צעיף קל וקונוס עם צ'ורוס. אני מתקרבת למחצית התקופה ואני מתחילה להרגיש פה כמעט בבית. אני מתחילה להבין שיהיו דברים שאני כבר לעולם לא אבין, גם אם אהיה פה חודשים רבים ומחליטה ליהנות ממה שאני כן מצליחה להבין. אז איך יודעים שאני בבית?

*אני מקבלת דואר. באמת. 

*אני כבר לא צריכה להסתכל במפה של המטרו, אני אפילו זוכרת באיזה קרון לעלות כדי להתקרב ליציאה.

*הבחורה מהקפה בתחנת הרכבת יודעת איזה תיון לשים לי בתה.

*אני יודעת כמה מדרגות יש לי בבניין עד הדירה. 78. יום אחד החלטתי שצריך לספור.

*אני מזהה כבר את הצועני עם העין מהזכוכית שמנגן באקורדיון בקו המטרו שלי ויודעת שכדאי לי לברוח מהזיופים.

*יש לי כרטיסייה בחנות של הבאבל תה (BUBBLE TEA) אבל זה בזכות הביקור של עמית.

*אכלתי בכל הברים בפלאזה דל סול ואני יודעת איפה הפאטאטאס בראבאס הכי טעימים, הכי חריפים והכי זולים.

*אני יודעת את השמות של כל הירקות והפירות. גם בקטלונית.

*אני יודעת שמוזיאון פיקאסו חינם בכל יום ראשון הראשון של החודש ויכולה לבחור מתי ללכת.

*אנטוני יושב בסלון, קורא מיילים ואוכל שוקולד פרה עם סוכריות קופצות (אי אפשר שלא לשמוע)

*יש המון דברים על לוח השעם והמדפים בחדר עמוסים.

*אני מכינה טחינה בבית. וגם שקשוקה.

*אני מבדילה סוף סוף בין הפחים וממחזרת בסבלנות, כאילו זו העיר שלי באמת.

*מריה הזמינה אותי לבלות את סוף השבוע אצל ההורים שלה בקוסטה בראבה. אין יותר מקומי מלחזור להורים בסופ"ש.

*יש לי הגשות ואני יודעת איפה מדפיסים ואיך אומרים קאפה.

בסוף השבוע ביקרה אותי עמיתוש חברתי הנפלאה והמיוחדת ומילאה לי שוב את המצברים שבקושי הספיקו להתרוקן. חרשנו יחד את העיר מחדש וגילינו יחד עוד המון פינות חמד מקסימות. היה תענוג להיות קצת תיירת אתה ולחלופין לספק לה הצצה לחיים שלי. שהם פה בברצלונה. כי אני חיה בברצלונה. לפעמים אני צריכה תזכורת. הנה קצת מהעת האחרונה. אגב, חטאתי וקניתי קצת בגדים חדשים לחורף שמסרב להגיע. מבטיחה פוסט מצולם עדכני ואמיתי ממש בקרוב.

I'm closing on to half my time here in Barcelona and I almost feel at home . I get mail now, and the lady at the coffee place knows my order, I know the metro map by heart, I understand Catalan and I counted how many steps I climb to my appartment. 78 by the way. I understand some things will be left unknown but for now I enjoy it all as it is. Here's some pieces of my life here.

wearing a Vintage sweater and top // jeans: Orban outfitters // bag: Galleries Lafayette// shades: persol 

***

Sunday in Ciutadella Parc

Yellow light - Of monsters and men

השעון מראה שבועיים. היום היה היום הראשון ללימודים והוא הביא איתו תחושת הקלה של חזרה לשגרה. אמנם שגרה לא מוכרת ומבלבלת, אבל היא השגרה שלי עכשיו. הלימודים עושים רושם טוב, הרבה פחות אינטנסיביים מבארץ, מה שכנראה ישאיר לי זמן למוזיאונים, יוגה, פלמנקו וסנגריות. על מי אני עובדת, אני בטח אשן רוב הזמן.

בינתיים, מחר יש עוד חג, אני כבר לא עוקבת, הפעם של העיר ברצלונה וזו כמובן סיבה לגיטימית להקים במות ומופעים במשך חמישה ימים לפני וחמישה ימים אחרי המאורע. בראשון היתה שמש נפלאה והחלטנו לעשות פיקניק בפארק סיוטדלה. הגענו וגילינו המון אדם ופסטיבל טעימות יין. "שכרנו" כוס יין וקנינו כרטיסייה של טעימות. סיימנו את הערב בקולנוע (הפעם לא מדובב) עם סרט שעשה לי עצוב בלב וגם לחשוב עד אור הבוקר:  The place beyond the pines. שווה.

top and necklace: H&M // Pants: comme if faut
Shades: Persol // "paper bag" by OM design // nails: essie\

***

Keeping it Simple

בשיחות האישיות שמתקיימות בכל סמסטר עם המרצה של קורס הסטודיו, שאל אותי המרצה שלי אם אני מפחדת ממנגנונים. לפני שעניתי לו נחרצות "ממש לא!" עצרתי לחשוב ותהיתי איך באמת ייתכן שבמהלך כל השנה שחלפה לא ייצרתי מוצר אחד שיש לו מנגנון. הכי קרוב שהגעתי למורכבות מכנית היה המוט הטלסקופי של צולה המרשמלו שלי. (וגם זה נלקח מאנטנה של רדיו ישן)

כמעט נעלבת עניתי שאני לא מפחדת, אני בהחלט מבינה מכניקה ברמה סבירה, אך אני אוהבת עיצוב פשוט. בהיר. ברור. נקי. חשבתי על הנושא עוד קצת וגיליתי שזה ממש הביצה והתרנגולת. לא הצלחתי להחליט אם בגלל שאני אוהבת עיצוב פשוט אני נמנעת ממנגנונים ובכך זה פחות זמין לי, או שמא, אני לא מספיק בטוחה בעולם המכניקה ולכן בורחת לפשטות.

החלטנו שאת התרגיל הנוכחי אני אעשה מורכב, עם מנגנון, גם אם זה על חשבון האסתטיקה שאני תמיד שמה עליה דגש.

אז החלטנו. התחלתי עם מחשבה על צירים, גלגלי שיניים ומסילות, עברתי לחיבור קצת פחות מורכב כמו בקוביות לגו ומשם הדרך לאין-צורך-במנגנון היתה מדרון חלקלק.

אני מקווה שבעתיד לא תהיה לי דרך מילוט ואמצא את עצמי בתוך פרויקט שכולו דוושות וברגים ולו בשביל הספק הקטן בבטן שאולי אני באמת פחדנית. אבל עד אז - הכנתי פוסט שלם על עיצוב פשוט. בהיר. ברור. נקי. כמו שאני אוהבת.

My lecturer asked me if I'm afraid of mechanism. I almost told him "of course not", but then I tried to come up with one project I did this year that had something complex regarding the mechanism. I couldn't find any. I wondered if I am indeed afraid that I don't know enough in this field or do I simply love simple design. smart, clean, clear design.

I hope someday to create something complicated enough to prove myself I am capable, but until then, here's a post dedicated to simplicity. I hope you like it :) (click on the link to find the sources)

נתחיל עם מעצב יפני שאת שמו המסורבל לא הצלחתי להגות או לתרגם כראוי Shigeichiro Takeuchi  ושני פרויקטים יפהפיים שלו. האחד כף נעליים עם מעמד והשני פח שהמכסה שלו עובד ללא כל צורך במנגנון. או כמו שאומרים אצלנו "מנגנון טיפש".

Japanese designer Shigeichiro Takeuchi

סט מברשות שיניים למשפחה. אין פה כלום אבל זה מקסים בעיניי בכל זאת. הן מהאתר הזה Ferm Living ויש בו עוד המון הפתעות נהדרות לכל חדר בבית.

via

מתקן קשירה לאופניים שמשולב בגדר, פרויקט שנעשה ע"י סטודנטים מאוניברסיטת היופסונג שבקוריאה. מתוך הבלוג הזה.

via

ממתק מקומי שמצאתי דווקא בבלוג צרפתי: צמד מעצבים ישראלים הצליחו למתוח את גבולות החומר לכדי תוצאה נקייה מתוחכמת ומדויקת. אלו קלאצ'ים מעץ (ועור) כן כן אתם קוראים נכון. הם נקראים טסלר-מנדלוביץ' והנה לינק לאטסי.

Tesler Mendelovitch

ולסיום סתם פרויקט צילום מקסים בעיניי. פרי עדשתה של הצלמת-בלוגרית Hana Pesut, שמחפשת ומוצאת את הרגעים הקטנים האלו שאף אחד לא שם לב אליהם. תראו איך שינוי קטן כל כך מצליח להפתיע ולרגש. מקווה שנהניתם. שבוע נעים.

Via

 Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin & Instagram 

(@Majajoffe)

+A

4:21

באדיבות הבחור המעודכן שלי גיליתי את הוידאו החדש של סולאנג' נולס (אחותה המדליקה של ביונסה). 

הקליפ צולם בקייפטאון, דרום אפריקה אבל בקלות אפשר לטעות ולחשוב שמדובר במסיבת רחוב מגניבה בהארלם בשנות ה-70. הצילומים מודרניים אך באותה נשימה נראים מיושנים וכמובן האופנה. אי אפשר להתעלם מהלוקים של נולס שמושפעים גם במידת מה מעבודותיו של Michalene Thomas. כל הטרנדים של החורף נמצאים פה: חליפות תואמות, מראה אורבני ואנדרוגיני, פפיונים ומכופתרות, שילובי הדפסים אמיצים וצבעים מדויקים. שימו לב למוטיב הדגל של בריטניה בתחילת הקליפ והאווירה הקלילה שכנראה קשורה לעובדה שנולס פשוט הזמינה חברים מניו יורק להצטרף בספונטניות לצילומים. אה כן ולגבי השיר, דעתו המלומדת של עורך המוזיקה הפרטי שלי היא שהביט משובח אך דרושה יותר משמיעה אחת כדי להתמכר. עשיתי חשבון שאת רוב הפוסטים אפשר לקרוא בכמה דקות ולכן זה כל מה שאני מבקשת שתקדישו לוידאו הזה מתחילתו ועד סופו. זה הכל להפעם, לא יכולתי להתאפק. מקווה שתיהנו ממנו כמו שאני נהניתי ושבוע טוב!

My personal music editor (Aka the boyfriend) showed me the new video of Solange Knowles and I was hooked. The video was shot in Cape town South Africa but you could easily think it's a cool street party in Harlem in the 70's. The shots are modern yet retro and the fashion! oh the fashion. The looks created in the clip are impossible to ignore, super trendy and probably influences by the works of  Michalene Thomas. All the hip stuff are there: Androgynous style, bow ties, matching suits, button downs, prints and patterns, bold colors and overall a chic urban vibe. I learned that Knowles invited some friends from NY to join the video shoot and this is what probably made it so cool and relaxed. About the song, I love the beat and if you hear it more than once you'll probably get hooked too. Enjoy and have a great week!

 Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin & Instagram 

(@Majajoffe)

+A