יום רביעי, 21 במאי 2014

Poor Woman Lucky Girl




לקראת סוף שנה ג' אפשר כבר להודות. להיות סטודנט זה חתיכת ניג'וס. יש גם המון צדדים טובים, אבל הפוסט הזה לא עליהם. במדינת ישראל, להיות סטודנט משמעו להיות בתחתית שרשרת המזון. הרבה אחרי חיילים לצורך העניין. המשמעות היא להיות צעיר ולרצות לעשות המון דברים נהדרים, אבל בו בזמן להיות בשפל כלכלי, בעייפות מתמדת ובכלליות לחיות בתחושת החמצה המתבטאות ברחמים עצמיים. הו רחמים עצמיים, בזה אנחנו הכי טובים. עם העייפות ועם האחריות הכבדה שבקיום חיים עצמאיים עם לימודים תובעניים אני עוד מצליחה להתמודד. הדבר שבאמת שובר אותי הוא תחושת המסכנות. להיות עני. כל הזמן. להתחשבן על הכל. מבייגלה בקפיטריה ועד סרט ומסעדה פעם בשבועיים.

על שופינג אין כבר מה לדבר, אני שורדת בעזרת דמי חנוכה, מתנות בחג וימי הולדת. מי שמכיר אותי יודע שאין לי באמת בעיית בגדים או נעליים. רובם נאספו מחנויות יד שנייה ונשמרו משנים קודמות. האמת היא שאני ממשיכה למצוא שילובים שמפתיעים אפילו אותי בכל פעם. הבעיה האמיתית היא קוסמטיקה. כי מוצרי קוסמטיקה, מה לעשות, נגמרים בשלב מסוים. הפוסט הזה חושף לראשונה את הפתרון שמצאתי. על הגבול הדק בין קמצנות ויעילות אני מציגה בפניכם את החיים הסודיים שלי, כאספנית כפייתית של דוגמיות. להלן הצצה:



גילוי נאות, בתור בלוגרית יחסית ותיקה אני ברת מזל מספיק כדי לבקש דוגמאות של מוצרי קוסמטיקה שונים ולכתוב עליהם את דעתי בפלטפורמה שיצרתי. פעם היו שולחים לי הכל, מקרם אנטי אייג'ינג לצוואר ועד שמפו מיוחד לשיער שעבר החלקה יפנית. היום אני מסננת ומבקשת רק מה שאני באמת צריכה ובטוחה שאשתמש. 

מעידות בודדות: צמד הבלתי נפרדים שלי. BENEFIT ו-HIGHBEAM של BENEFIT אשר אותם אני מזמינה כל חצי שנה בערך, במחיר מוזל,דרך איביי. מוצרי BENEFIT בכלליות הם האהבה הגדולה שלי ומלווים אותי כבר שנים. החבר ששולח לי מקנדה תמיד מצרף דוגמיות של מוצרים חדשים שהחברה השיקה, אבל מעולם לא הצלחתי למצוא לשניים האלו תחליף. הנה אוסף הBENEFIT שלי בשלמותו.


לאחרונה, בתזמון מושלם קיבלתי לבדיקה צמד חדש. אייליינר ומסקרה של לוריאל. האיילינר שצבעו סגול כהה, מעט מנצנץ, עושה אותי שמחה כשאני צריכה ללכת לעבודה. הוא מאוד נח למריחה וכמעט אין פספוסים.(הבעיה היחידה היא שאני תמיד שוכחת שצריך לנער אותו כמו טוש טיפקס לפני השימוש). המסקרה, שגם היא לא לגמרי שחורה וזה כיף, בעלת המסרק המשונה ביותר שראיתי. לא בטוחה מה העיצוב נותן אבל היא נהדרת. ממש. לא יוצרת גושים ובעיקר יורדת בקלות. בכל אופן, כך נראה מדף היום-יום שלי, כולל הבושם של Joe MALONE, שאבוי עומד להסתיים, וקרם ידיים של אהבה ים המלח.


***

יום שני, 12 במאי 2014

Some Happy days


האינסטגרם. ביי פאר הרשת החברתית האהובה עליי. מהירה, ויזואלית, תמציתית ואסתטית. לפני כשבועיים נשברתי ונרשמתי גם אני לפרויקט "100 ימים שמחים". בתחילה זה נשמע לי כמו רעיון מצוין. על הניר, יחסית פשוט. המשימה - למצוא רגע אחד משמח בכל יום במשך 100 ימים, לתעד אותו ולשתף באחת הרשתות החברתיות. בעיקר נדמה היה שזה יעזור לי לעבור את סוף הסמסטר המעיק. וובכן, כמה קשה למצוא רגע אחד שמח ביום? קשה.

"אנשים שמתרכזים ברגעים שמחים בתקופות קשות, נמצאו מאושרים יותר", כך מבטיחות תוצאות מחקרים המפורטות בדף ההרשמה לפרויקט. ומה לגבי אנשים שהשקיעו מאמץ ומחשבה והשתדלו ממש למצוא רגע שמח לתעד, אבל לא הצליחו?

שלא תבינו לא נכון, אינני מתלוננת על חיים עלובים ועצובים בהם אין רגע אחד של אושר. אני מדברת על החיפוש אחר הרגע האחד הזה, שאותו נשתף מתוקף ההתחייבות היומית. פה טמון הקושי. לעיתים אני יודעת בדיוק מהו אותו רגע. אבל בימים אחרים, אני חוזרת ממשמרות סגירה עייפה ורצוצה, חולמת על מקלחת אבל נזכרת שהתחייבתי. מהר מהר לפני שהשעון יראה שכבר מחר, אני מייצרת לי רגע שמח יומי: תה עם עוגיות, מניקור לילי או פיג'מה וספר במיטה. קצת אבסורדי לא? ומצד שני, תארו לכם שלא הייתי מתחייבת. הייתי סתם עושה מקלחת ומתעלפת במיטה, בלי רגע אחד נעים ושמח. סתם עוד יום . בלי כל תיעוד או התייחסות.

בינתיים, אני ממשיכה במסע ולו לשם ההרפתקה. 10 ימים עברו, 90 עוד לפניי.


Majajoffe@

 ***






יום שבת, 3 במאי 2014

Dreamer



השבועות לקראת סוף הסמסטר מתמעטים והראש עמוס בתכנונים לקיץ הארוך והנפלא שלפנינו. הלוואי ויהיה לי זמן לשליש ממה שאני חולמת לעשות. בין מחשבות על משרות מעניינות, חלומות על חו"ל ותקווה לשיזוף, בעיקר חלמתי להתעורר בבוקר בלי שעון.

אחרי שבוע קשוח של הגשות (מוצלחות!) ומשמרת סגירה ארוכה במיוחד, כיביתי את השעון בהתרסה והתעוררתי בבוקר שישי רק בשעה 11. התעוררנו בעצלתיים, אכלנו ארוחת בוקר מפנקת ולקראת 12, החלטנו לצאת לטייל ברגל. ניצלנו את מזג האוויר המושלם שיש לנו לאחרונה לצעדה עד שוק הפשפשים ביפו ובחזרה. בדרך, עברנו במתחם נגה האהוב עליי עד מאוד, נכנסתי להגיד שלום ולראות מה התחדש בכל הסטודיות והבטחתי לעצמי לחזור עם כספי היומולדת שמתקרב. לסיום, ישבנו לצ'אי, עיתון וכנאפה מתוקה במקום החדש והמקסים שנקרא, איך לא, "כנאפה". תענוג אמיתי.

היה אור יפה ולבשתי שמלה, אחרי תקופה ארוכה של מכנסיים והרכבתי את המשקפיים הצהובים שקיבלתי ממותג Ribot מברצלונה. ביקשתי מהבחור שיצלם אותי קצת וזה מה שיצא. שבוע קצרצר ומעולה לכולנו.

wearing: Dress by Biantika // Sandals Uo // Necklace c/o Guy Gil // Sunglasses c/o Ribot










***
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...