In circles

 ♬ Ma'agalim- Jane Bordeaux ♬

מאי הוא זמן נהדר לחזור לכתוב. אחרי חודשיים של היעדרות פתאום שוב מתחשק לי להיות פה. חופשת הפסח מאחורינו וחודש יום ההולדת כבר פה. בתיבת הדוא"ל כבר מחכים לי קופונים מהמותגים האהובים עליי, מתנות מוקדמות למדי, כי בפועל יש עוד חודש שלם עד סוף מאי. 

את המתנה שלי לעצמי כבר הכנתי מבעוד מועד. אל יום הולדת 29 מתלווים בגאווה מקרון מוגדור של פייר הרמה, מרק ראמן של היגומה ושקיות מרשרשות - ניחשתם נכון אני טסה לפריז (כן, שוב!)

לפעמים זה נדמה כמו בזבוז של חופשה, אבל בתכלס זו החופשה המושלמת. בדיוק קראתי איך ספי מנסה להסביר למה כל כך טוב לה לחזור בכל פעם לניו יורק. כך בדיוק אני מרגישה עם פריז. האמת היא שפשוט אין עוד הרבה מקומות על הכדור שיכולים להציע לי כל כך הרבה חדש ומרענן בכל פעם ועדיין להרגיש הכי בבית.

אני עדיין מקווה להספיק להיות במקום חדש בשנת 2016, כדי להגשים את הצורך שלי בגילויים חדשים, אבל אמרו את זה כבר לפניי - אין כמו פריז. כל מי שחושב אחרת, כנראה לא היה שם איתי.

כמה דברים לעשות כשחוגגים 29 בפריז:
לבחון את כל מה שחדש בסיבוב אחד מהיר ומדויק ב-LE BON MARCHE ולא לצאת עם אף שקית.
לקנות פריט אחד שווה במיוחד ב-COS או OTHER STORIES & אלא אם יש סייל. או אז מותר לקנות שניים.
לאכול פניני מוצרלה בגינה ולהתבונן בעוברים והשבים.
למדוד את כל משקפי השמש ב-KILLIWATCH ולבחור זוג אחד שיסתיר את הקמטים מסביב לעיניים.
לשוט על סירה לאורך הנהר בשקיעה, כמו תיירת אמיתית
לקרוא את "אי הבנה במוסקבה" שמחכה לנסיעה הזו יותר ממני.
לזלול פטיסרי במקום החדש והשווה FOU DE PATISSERIE בשכונה האהובה עליי.
לשתות המון יין על המרפסת של בית הקפה שמשקיף על התעלה ולדמיין לרגע שזה הקפה השכונתי שלי.

בינתיים, אני פריזאית ביפו.

Paris - on my wall and in my heart

***

Make.Buy.Eat.Love

♪ Two door cinema club - Something good can work ♪ 

Make

שוב שבת בערב. מחר מתחיל שבוע חדש, האחרון של 2015. התחשק לי להכין פסטה עם קישואים ולעשות סדר בארון. במקום זה, שתיתי צ'אי עם הבנות ועכשיו בא לי לכתוב קצת. אחרי זה אתיישב מול הטלוויזיה ואסרוג עוד כמה ריבועים לשמיכת הטלאים. אני חולמת שהיא תהיה מוכנה בזמן לדירה החדשה, אבל נראה לי שזה ממש לא בר ביצוע, לפחות לא לדירה הזו. בינתיים, אני מתנחמת בהכנת מיץ במסחטה החדשה ששינתה לי את הרגלי ארוחת הבוקר. הידד!

Buy

החיים מתנהלים ממש מהר לאחרונה. עבודה, עבודה, עבודה, סופ"ש. וחוזר חלילה. הימים בעבודה ארוכים ולרוב מספקים אבל הסופ"שים נגמרים מהר מדי. התחדשתי בכמה דברים קטנים הביתה, כמו המסחטה, והמסרגות ויטנג', אבל מה שהכי בא לי זה את המגפיים המושלמות האלה בצבע קאמל של אלן רובן. לא היתה לה את המידה שלי, אז זה יידחה לזמן אחר.

VIA

Eat

ארוחת צהריים בשישי שמשי במסעדת ONZA. התלקקנו. אוכל בסגנון טורקי/ים תיכוני, בגודל לגיטימי שאפשר לחלוק. התפריט מצומצם ומדויק, כך שנתן לנו תחושה שניסינו את הרוב. פייר? אהבנו ה-כ-ל, גם את המחיר. הנה זיקוק יומולדת (לאחותי) בכנאפה מושלמת. 

Love

בארון הקוסמטיקה דווקא חלה התעוררות. אמוש חזרה בפריז עם מתנות בדיוק בזמן לחנוכה-קריסמס.

את הבושם של מיו-מיו חמדתי עוד כשאני ביקרתי בפריז בספטמבר, שם הוא כיכב על כל פיסת מגזין. הצבעים של הבקבוקון שגעו אותי עוד לפני שהזדמן לי להריח. זה היה רק עניין של זמן.

הכלי האדום הוא מיכל יוגורט וניל, כן ככה נמכרים יוגורטים בעיר האורות. זו כבר מסורת לחזור משם עם כלי כזה, בעדיפות לתכלת או אפור (שמחזיק את המסרגות נגיד*). כשהמותג המושקע יצא במהדורה מיוחדת לחג המולד, יכולתי לסמוך על אמא להביא לי אחד כזה למזכרת.

אלו בעצם הבסט סלרס שלי, מוכנות?

מאז שגיליתי את AESOP אני לא מוכנה לנסות קרם של מותג אחר. מלבד עיצוב האריזה, הריחות מושלמים והכל טבעי ונהדר. מבין כל המוצרים של BENEFIT שרדו רק הסומק והמסקרה השחורה שלהם. החבר ממנו אני קונה (דרך איביי) מתעקש לפנק בדוגמיות ולפעמים גם במסקרה המעולה הזו של דיור בצבע חום. המוצר השלישי - חדש על המדף. מסקרה לגבות של L'OREAL היה כתוב בקומוניקט. הוא הגיע עם שליח אחרי זמן רק שלא קיבלתי מוצרים להתנסות. קיבלתי את הגוון השקוף ואני חייבת להודות שהוא הפתיע אותי.

כבר הרבה זמן שחיפשתי מדגיש לגבות אבל זה היה נראה לי מגוחך להתחיל לסרק גם את הגבות במסקרה דביקה.

המוצר הזה התגלה כפתרון מעולה לימים שבהם בא לי להשקיע. הוא עדין, שקוף וכמעט לא מורגש אבל עושה את ההבדל.

לחיי השבוע האחרון של השנה. הלוואי ויקרו בו מלא דברים משמחים שיבשרו על בואה של שנה מלאת עשייה ואושר ושלום עולמי. לא בציניות בכלל.

***

Black and Fridays

♪ The weekend - Can't feel my face ♪

אחרי שבוע עמוס ביותר בעבודה החדשה, אין מאושרת ממני שהגיע יום שישי. כולם מדברים על בלאק פריידיי אבל אצלי הדבר היחידי שמחכה בסל הוירטואלי הוא גליון החורף של קינפולק המוקדש למקצועות העיצוב (יאיי!) וסט מסרגות וינטג'.

במילים אחרות, אני לא ממש מתחברת לטירוף הקניות, אבל לקונספט של ימי שישי או לחלופין לצבע השחור, דווקא כן.

שישי

*לאפות חלה ולקרוא עיתון על הספה. 

*לראות "כלוב הציפורים" שמחכה לי במוקלטים. 

* לישון המון.

*לקנות נוריות שיחליפו את הכלניות מהשבוע שעבר.

* לדפדף עוד בין הבתים היפים בספר של קינפולק ולפנטז שבקרוב אטוס סוף סוף לקופנהגן, או לפחות שאעבור לדירה שתיראה קצת כמו משם (לא ברור מה מופרך יותר)

* להתחיל חישוק עם רקמה חדש, עם המון צבעי חורף וכיתוב משעשע.

*להספיק לפחות את אחד הדברים שרשמתי.

שחור

לחלוטין הצבע המועדף עליי לאחרונה. אפילו הלק שלי שחור רוב הזמן. פתאום אני נהנית לראות את עצמי בשחור. לא כי זה מרזה. פשוט כי זה קל ונעים והעיניים שלי ירוקות יותר אם אני לובשת שחור. אני נעמדת מול הארון בוקר אחרי בוקר ושולחת יד לפריטים שחורים או אפורים. אולי כי לא מספיק אפרורי וקר בחוץ ואולי זו סתם תקופה כזו.

majajoffe@

+ + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + 

אולי זו העובדה שאני עובדת עכשיו בתחום האופנה, שמקהה את הרצון או הצורך שלי ברכישות ואולי באמת יש לי מספיק פריטים כדי לעבור את העונה - כך או כך ספי השכילה לתאר את התחושות שלי לגבי סופ"ש השופינג הידוע לשמצה:

הכי טוב זה לא לקנות כלום אבל אם כבר לקנות - שיהיה ממעצבים מקומיים.

מבין כל המכירות השוות יותר או פחות, סימנתי לעצמי כיעד טוב לשישי בבוקר את המכירה הזו:

דניאל קלר האהובה תהיה שם עם התכשיטים העל זמניים שלה ותינתן הנחה של 50% על התכשיטים העשויים כסף מושחר (הופה!) בנוסף יהיו שם הבגדים של תמר פיס וליאה ועוד כל מיני גודיז. הכתובת: י.ל. פרץ 15 בין 10:00-16:00

שישי נעים לנחים ופורה לרוכשים.

via

***

September

♪ Eart, Wind & Fire - September ♪

נתחיל בשאלה: מה עושים כשיש שעה וחצי לשרוף בקניון שבעת הכוכבים?

תשובה: מבקשים מהבחור את כל כרטיסי הרב-תו שהוא לא ניצל מפסח וראש השנה הקודמים ושודדים את צומת ספרים.

בסוף השבוע האחרון של חודש אוגוסט קרה דבר נפלא: קראתי ספר שלם. זה קרה כי היינו בצפון, ללא מוסף השבת, נטולי מטען לפלאפון ומעל הכל חסרי דאגות. מזל שהיו לי בתיק את שלושת הספרים שרכשתי בקניון. הכי מזל שהתחלתי עם "החיים ומה שלבשתי" של שלי גרוס.

בזמן שכולם נמנמו והכינו לאכול לסירוגין אני גמעתי בשקיקה כל מילה. כבר הרבה זמן שלא נהניתי כל כך מספר. הוא כתוב נפלא. קליל ועמוק, אמיתי ומדויק, ברמה שצחקתי בקול כמה וכמה פעמים.

אני לא רוצה להרוס לכם יותר מדי, אבל אחד הדברים שאהבתי ביותר היו הרשימות שהגיבורה מנהלת. ולכן, הרשומה הזו מתקיימת בצורת רשימה. צ'יזי ככל שיהיה, ככה אני פותחת את ספטמבר. ואם כבר באווירת ספטמבר אני גאה להציג:

דברים שלא סיימתי ואולי הגיע הזמן לסיים

1. העונה האחרונה של מד-מן

לאורך כל שנה ד' היא היתה הפרס שיגיע בסוף הלימודים. לא להאמין אבל עדיין לא הגעתי אליה. אולי ביום כיפור.

2. הפיל-פילון הסרוג שלי

אני ממש מקווה שהוא יסתיים לפני שהתינוק של ניצוש ייוולד (אופס - נהרסה ההפתעה)

3. הביוגרפיה של בואי
לא תאמינו אבל אני עדיין בקיץ 1984. פאדיחות.

4. לסדר את הספרים לפי צבע
ולגלות כמה קלאסיקות שלא זכרתי שקיימות אצלי על המדפים

5. לארגן את ארון הבגדים
או במילים אחרות, למצוא כוחות להיפרד מכל אותם סמרטוטים שתופסים נדלן יקר כבר שנים.

את הרשימה כתבתי כבר אתמול וחשבתי שזה יהיה פוסט קצר עם רשימה משעשעת וקצת תמונות. ואז נתקלתי בפוסט באינסטוש שאשכרה אילץ אותי לגשת ולארגן את ארון הבגדים שלי. ממש ככה. בשעה 23:30 בלילה.

אמנם יש לי יותר מ-37 פריטים בקולקציית הקפסולה שלי, אבל אני מניחה שיש לנו לפחות עוד חודשיים של קיץ מסוים. באותה נשימה - נפרדתי מכ-30 פריטים (!) ושיכנתי אותם בשקית של איקאה ליד הדלת. תסכימו איתי שזה כבר צעד נועז. לגבי הנעליים, זה כבר סיפור אחר. אני באמת מאמינה שאני צריכה את כולן, כל עוד הן לא בלויות מדי או בלתי ניתנות לנעילה. בעצם, יש לי איזה זוג אחד כזה. יפה מדי כדי למסור אבל בקושי אפשר לשבת כשהן על הרגליים שלא לדבר על לצעוד. אבל זה באמת מקרה יוצא דופן.

(בתמונה: הרכישה האחרונה מהסייל של סטורי. להגנתי אגיד רק שאני באמת ובתמים מאמינה לכיתוב שעל הקופסא)

באופן יחסי, את העונה החמה העברתי כמעט ללא רכישות, אולי זו אפילו העונה "היבשה" ביותר שלי. ההחלטה היתה לקנות מעט וטוב כדי להחליף את המלתחה, לאט ובזהירות, למלתחה מדויקת ומצומצמת כיאה לאדם המבוגר והאחראי שאני, פלוס מתגוררת בדירה קטנה מדי. אל תתבלבלו, אני עדיין משוגעת על אופנה. האמת היא, שהרבה יותר מספק לעבוד קשה ולהצליח לבחור פריט אחד טוב, מאשר להתפרק על כל אותן פיסות פוליאסטר ואלסטין מהקולקציה השבועית בקניון. אגב, זו גם המנטרה לקראת הנסיעה לפריז בעוד חודש. אם אני שוכחת - הזכירו לי בבקשה.

בינתיים, אני צריכה ללמוד להסתדר עם ארבעה זוגות מכנסיים ושש חצאיות (ועוד כ-20 חולצות וכשבע שמלות, שלא הצטלמו כל כך יפה). אחרי שאסיים לטפוח לעצמי על השכם, אני אאלץ להיזכר שבחדר הישן אצל ההורים, יש עוד ארון מלא בגדי חורף וארון מפוצץ בציוד שזקוקים לרענון . אבל זה יחכה כבר לאוקטובר.

***

August in Paris

♪ Paris au mois d'Aout - Charles Aznavour ♪

כשגדלתי בפריז סיגלנו לעצמנו את המנהג המקומי ובכל אוגוסט היינו מסתלקים, כמיטב המסורת הצרפתית, לחופשה ארוכה ומרוחקת. בשנים בהן יצאנו לחופש כבר ביולי, רמחנא לצלן, מצאנו את עצמנו באוגוסט בעיר רפאים, רק אנחנו ותיירים מרגיזים ואף לא צרפתי אחד באופק.

"להיתקע" בעיר באוגוסט היה נחשב בזוי ועצוב. מדי פעם גם היה מפציע גשם (הו גשם!) והיינו מתבאסים שככה אנחנו מבזבזים את הקיץ שלנו ומפנים אצבע מאשימה להורים הגרועים שלנו. אם הייתי פוגשת עכשיו את מאיה החיוורת של 2002, הייתי מכפכפת אותה כהוגן ולוחשת לה שיום יבוא וקיץ גשום בפריז באוגוסט יהיה תמצית הפנטזיה של החיים שלה.

בזמן שכולם מפנטזים על חופשה חלומית או אשכרה טסים אליה, אני מנסה לשמור על שפיות בעיר הלוהטת (לוהטת לא בקטע טוב). מתחשק לי לומר שעוד חודש זה מאחורינו, אבל אני לא טיפשה. זה לא הקיץ הראשון שלי פה. אני יודעת שעד אוקטובר אין עם מי לדבר, רק זיעה ונזלת מזגנים. מה שכן אפשר לעשות, זו רשימה של 5 סיבות למה "אוגוסט בתל אביב זה סביר בהחלט". במילים אחרות, הנה כל מה שחינם או זול, מבדר וממוזג היטב.

1. אחרי שנים של תסכול ממחירי הצגות מופקעים, גיליתי בשמחה שכרטיס ל"הבימה" למחזיקי כרטיס אשראי ויזה עולה 50 שקלים. שמעתם נכון. 50 שקלים לכל ההצגות בכל הימים, מתי שתרצו. בשבוע שעבר צחקנו מול "פאניקה" הנפלאה. והשבוע זה "הקמצן" של מולייר. בילוי מושלם לערבים המהבילים של הקיץ.

via

2. אחת הסיבות היחידות להשתמש במעמד הסטודנט שלי בלי להתפדח, היא מנוי לקולנוע לב. בשבוע שעבר צפינו בסרט הדוקומנטרי היפה והעצוב והקשה על איימי ויינהאוס. הסרט השאיר אצלי מחשבות בראש לעוד ימים רבים. זהו כנראה אחד הביצועים האהובים עליי, אולי עכשיו עוד יותר, אחרי שראיתי שהוא היה לחצ'קון של אופטימיות במהלך חייה. מומלץ!

3. חוף גאולה בשישי בבוקר או חמישי אחרי הצהריים במנטה ריי. מים שקופים עם דגיגים וים של תיירים נצלים להם בניחותא. אנחנו, למדנו לשכור שמשייה וזוג כיסאות ב"חי" שקלים, ישבנו בצל והתענגנו על הגלים. את בגד הים החדש שלי, קניתי בשעות האחרונות לפני הטיסה בעיירת הנופש השיקית סן-סבסטיאן.

4. לקנות את חוט הRIBBON החדש אצל מיכל מ"אחת שסורגת" ולסרוג מול הטלוויזיה במזגן. עכשיו כשהפוף האפור שלי גמור, אני שקועה בהכנת פיל פילון בחוט תכלת, נכון להיום יש כבר ראש וחדק!

אחרי שנתיים של צעיפים ומלבנים אחרים, הופתעתי לגלות עד כמה זה כיף ומספק לעבוד עם הוראות סריגה מדוקדקות.

אספתי עבורכן עוד כמה רעיונות מהממים נוספים והנה ההוראות לסריגת פיל פילון אצל מיכל בבלוג בלינק הזה.

5.  ולסיום, עונת מעברי הדירה בשיאה וזה מאפשר לי ביקורים ליליים באיקאה. אחרי ששבועות אני נמסה (ליטראלי) מול תמונות של קרטיבים באינסטוש, רכשתי כזו מגשית ב-9 שקלים ויצאתי לדרך. באופן כללי אני משוגעת על הבלוג של אפרת, אבל המתכונים לארטיקים שבו אותי. מבטיחה לעדכן בתוצאות.

Via Efrat's Blog

***

Slow and steady

♪ Of monsters and men - Slow and steady ♪ 

1. לימודי עיצוב

קצת כמו הביצה והתרנגולת, אני לא יכולה לומר בוודאות איך ולמה זה התחיל. אני מאמינה שזה שילוב מסוכן של חיים סטודנטיאליים מצומצמים בכלליות עם לימודי עיצוב בפרט, הטומנים בחובם מודעות גבוהה לחברה ואחריות לסביבה.

לאט לאט ואז מהר מהר, מצאתי את עצמי מזדהה עם מגמה מרתקת שהולכת ותופסת תאוצה, תנועת ההאטה. למגמה הזו יש גוונים שונים. היא מושפעת מכל תחומי החיים ויותר מהכול, היא מבקשת להשפיע על האופן בו אנו חיים את חיינו, החל מהדרך בה אנו צורכים מזון או בגדים ועד התחביבים שלנו.

2. תנועת ההאטה

התנועה, עליה תוכלו לקרוא בהרחבה באתר הישראלי, מציעה לנו בנימוס, להאט את הקצב. השאיפה לחזור לימים פשוטים יותר, מתבטאת ברצון לחזור לעשות בעצמנו את מה שחשוב לנו, כקונטרה לחיים המהירים והסינתטיים שהעידן הנוכחי מציע. אגב, מאמר נפלא שקראתי השבוע, קובע שזה לא רע כל כך ואולי אפילו די טוב, לפתח תחביבים יצרניים כמו סריגה, הכנת פסטה וגינון. מסתבר שעבודה פיזית מתונה ומעט מונוטונית יכולה למנוע דיכאון וחרדה שמכרסמים בחברה שלנו מאז הפסקנו לעבוד בעבודות פיזיות במאה הקודמת.

נוגד הדיכאון הפרטי שלי בדרך לסיומו - יאיי!

3. מגזין KINFOLK

את המגזין KINFOLK התחלתי להזמין ולקרוא דווקא בעקבות האינסטגראם של אביטל ולץ הלוא היא LILILOFT. עוד לפני שיצא לי לדפדף, להרגיש את הכריכה ולהריח את הדפים, ידעתי שזה מגזין להתאהב בו. מאז, אני מזמינה /מתחננת למבקרים מחו"ל רנדומליים שירכשו עבורי, בכל פעם שיוצא גיליון חדש.

הגיליונות יוצאים כארבע פעמים בשנה, בהתאם לעונות השנה ובכל אחד נושא המלווה אותנו דרך אמנות, עיצוב, אוכל ואנשים.

4. קיץ ו-ESSENTIALISM

גיליון הקיץ, הוקדש לאסנשיאליזם ESSENTIALISM, אלו שבחרו להשאיר בחייהם רק את מה שחיוני להם. חיוני הוא כמובן מונח מופשט ונתון לפרשנות, אבל עצם החלוקה לחיוני ולא-חיוני משכה אותי במיוחד להתחיל דווקא בכתבות הצבע ולא בפרסומות לאופנה או מתכונים לקוקטיילים.

טעימה מהגיליון האחרון

5. הבלוג

כבר מעל 4 שנים שאני כותבת בהתמדה (לרוב) את הגיגיי ומשתפת את מעשיי. משמח ומפתיע לגלות שרבים עוד שמחים לשמוע מה יש לי לומר. הבלוג, כמוני, השתנה המון בשנים בהן למדתי עיצוב והפך למקום שונה לחלוטין ממה שהיה בתחילה. זהו עדיין בלוג על עיצוב ואופנה אבל יש פה פחות בגדים, כי יש לי הרבה פחות בגדים. את כל מה שלא החמיא לי נתתי ואת המלאי אני משתדלת לחדש רק כשאני רואה משהו פשוט ומיוחד ואם אפשר שיהיה של מעצב מקומי. 

אני מאחלת לכולנו שנפסיק לרדוף אחרי הכלום הזה שאנחנו רודפים אחריו (קידום בעבודה, דירה טובה יותר, אוטו חדש יותר או אחרים) ונתחיל לפנות זמן לדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים, כי הם בדרך כלל באמת קטנים. שיהיה המשך שבוע מצוין. לכו לים, זה נעים, חינם והמדוזות כבר לא שם.

זיכרון מתוק מבילבאו

***

Freckles

♬ Every Other Freckle - Alt J ♬ 

מחר ימלאו לי 28 אביבים. פתאום 28 כבר לא נשמע כזה מפחיד, אני אולי קצת שמחה שהוא הגיע. בגיל 24, כשהודיעו לי שהתקבלתי ללימודים, חישבתי שאהיה בת 28 כשאסיים. אז זה היה נשמע רחוק ומוזר, היום אני לא יכולה כבר לחכות להתחיל את הפרק הבא.

צירפתי תמונה מהחגיגות בפארק בשנה שעברה. גם כי, אלוהים ישמור איך עברה מהר השנה הזו, ובעיקר כי הפעם החגיגות הגדולות יאלצו לחכות ליולי, עם הגשת הפרויקט. היום בסדנה, החלטנו שמגיע לנו לא פחות משבוע שלם של פיצויים, על כל הלילות והסופ"שים שכילינו ועל כל מה שנאלצנו להקריב על מזבח פרויקט הגמר. הלו"ז יהיה בערך כזה: מסאז', ים, מניקור, טלוויזיה, סיאסטה, ים, שוב מסאז', או משהו בסגנון.

חודש אחרון נותר לסיום, ממש הספרינט של המרתון, ודברים סוף סוף מתחילים להסתדר. מי יודע, אולי עוד תצא פה קולקציית נעליים למרות הכל. התמונות הנוספות הן מעכשיו ממש, יותר נכון מאתמול. מבט על המקום בו אני מבלה את ימיי וכנראה בקרוב גם את לילותיי: חצי שולחן, לוח השראה, אימומים, בדים, אטבים והר של ניסיונות.

שיהיה לכולנו סוף שבוע רגוע ונעים עם קצת חגיגות, משפחה וחברות. אולי אם אסיים את כל המטלות, אקפוץ לים בשבת בבוקר וכל הנמשים על האף סוף סוף יצאו לשחק בשמש. רק אז, אני ארגיש באמת שמאי נגמר והקיץ מתחיל.

***

Six Weeks

♬ Of monsters and men - Six Weeks ♬

שבועיים לתוך חודש מאי והחששות מתחילים להצטבר. שישה שבועות בדיוק נותרו עד ליום ההגשה (!) מה שמשאיר לי בדיוק ארבעה שבועות לסיים לייצר את המיקרו קולקצייה שלי. שלושה אבי טיפוס כבר  יש, אבל עוד כל כך הרבה שאלות נותרו ללא מענה. על פי הלו"ז הקשוח שהצבתי לעצמי (ולא עמדתי בו כמעט בכלל) השבוע שמתחיל מחר נקרא "שבוע הסטיילינג הגדול" ובמהלכו אני צריכה לקבל החלטות סופיות לגבי צבעים, צורות, מגוון חומרים, גדלים של איבקות ועוביים של שרוכים. אם אתם חשים מבולבלים, ברוכים הבאים לחיים שלי!

בין ביקור במפעל סוליות לסשן סקיצות אל תוך הלילה, החלטתי שמותר לי כבר לפנטז על חגיגות יום ההולדת שלי בסוף החודש. אחרי שצמצמתי את מפלס הסמרטוטים בארון, בניתי לי ווישליסט מאופק (ומעט דמיוני) לאביב שהוא כבר קיץ. שבת נעימה לכולם. טיפ לימות השרב הבאים עלינו לרעה - האבטיחים כבר ממש מעולים!

1/ תיק גב בעיצובה של עמית עדיני, חברה, קולגה ואישה הורסת בלי קשר. כנסו לדף הפייסבוק לפרטים נוספים. 

2/ סניקרס אולטימטיביות לאביב בעיר, הבעיה: עולות כמו שלושה זוגות טומ'ס.

3/ חצאית פרחונית מהקולקציה החדשה של Andy Ve Eirn, מבד קליל ונעים, מחמיאה וקוטפת מחמאות. איך אני יודעת? כי כבר רכשתי אותה מבעוד מועד, בחצי מחיר. איך? כי יש לי יומהולדת וחברי מועדון בוחרים פריט בחצי מחיר בחודש יום ההולדת. הו יא!

4/ מנורות תלויות של Muuto יקרות ומושלמות. או כל דבר אחר מליין האביזרים שלהם, כולם יקרים ומושלים. יום אחד אולי.

5/ ספר העיצוב המופלא של Kenya Hara / Designing design - אמזון מבקשים עליו מחיר מופקע של 45$ לפני משלוח. 

6/ צמיד של שני יעקובי שמופיע באתר כ"אזל מהמלאי" כבר חודש. 

***

Up on the roof

♬ The Drifters - Up on the roof ♬

כבר כמה שנים שזה מדגדג לי בבטן, אבל רק בחודשים האחרונים אני יודעת לתת לזה שם. זה התחיל עם הרצון לבשל ולאפות, דברים שלא העליתי בדעתי להכין לבד מרוטב פסטו וטפנד זיתים ועד כיכרות לחם מקמח מלא. הרצון לשלוט במה שנכנס לי לפה משולב עם תחושת הסיפוק על כך שיצרתי משהו איכותי וטעים לבד, מאפס, הוא לא יאומן. אח"כ קראתי קצת וגיליתי שאני לא לבד. לטרנד הזה קוראים " תנועת ההאטה" (Slow movement) המגיעה כקונטרה לחיים המהירים והסינטתים שאנו חיים. במקום מזון מהיר -מזון "איטי" מחומרי גלם איכותיים שבושלו תחת ידינו. במקום אופנה מהירה של רשתות מסין, אופנה מקומית של מעצבים צעירים. בגדול, מדובר באנשים שהבינו שם רוצים להאט קצת את הקצב, כדי לפנות מקום לתחביבים, למשפחה, לזוגיות ובאופן כללי - לטובת העלאת איכות החיים. את מי שזה מסקרן אני ממליצה לקרוא קצת יותר באתר הישראלי של התנועה. אני לא מטיפה לשנות סדרי עולם, אבל מצאתי שגם אני רוצה להאט טיפונת את הקצב. אני רוצה להצליח למצוא זמן פנוי ולנצל את הזמן הזה בדברים הקטנים בחיים שיכולים לעשות לי כל כך הרבה טוב.

אז ברוח הדברים, עשיתי סדר בארון ופיניתי שתי שקיות אשפה עצומות מלאות כל טוב. הייתי קשה עם עצמי. כל מה שלא לבשתי בקיץ הקודם ובזה שלפניו - נכנס לשקית. הפצתי את הבשורה ותוך כמה ימים היתה לנו קהילה קטנה של בחורות מלאות סטייל שרוצות לפנות מקום בארון, לטובת דברים חדשים/ישנים ועל הדרך לעשות מעשה טוב.

מצאנו את הלוקיישן המושלם, על הגג של ניבי ביפו. פזרנו בגדים, קטפנו פירות, מזגנו אלכוהול והשלמנו עם מוזיקה טובה ושקיעה. כל השקיות עם הבגדים שלא מצאו בית חדש,הועברו לתרומה בין כמה עמותות בעיר. אני חזרתי הביתה עם 3 פריטים בלבד ואני מאושרת שכמעט כל הבגדים שלי אומצו ע"י חברות וחברות של חברות. בהחלט קארמה טובה לשבוע חדש. ועכשיו אני חייבת להתארגן מהר, מחכים לי בהקרנה של דוקאביב בנמל (תל אביב). שבוע מעולה לכולם!

Wearing: Top: Andy ve Eirn // Skirt: Note // Earrings: Danielle Keller // Shades: Spitfire

קינוחים מושלמים באדיבות קינוחה

 

***

April come she will

♬ April come she will - Simon & Garfunkel ♬

פרויקט הגמר צובר תאוצה ואני מרגישה שאני מתחילה לפתח אליו רגשות. כולי תקווה שהוא לא ישבור לי את הלב ויחזיר לי אהבה, בדרכו המיוחדת. בשבועות האחרונים אני קמה עם הפרויקט בבוקר והולכת לישון אתו בלילה, לעיתים אף מתעוררת מחלום שקשור אליו וממהרת לרשום את המחשבות (שמתגלות כטיפשיות מאוד בבוקר). בזכות היותי אישה אחראית, לא נותרו לי קורסים נוספים הסמסטר, מה שמאפשר לי להשקיע את הזמן הפנוי שלי בדברים נעימים. הנה כמה מהם. 

1. התערוכה המרגשת של ניר עברון ( הדוד הכי קול אבר ) ב"בית האמנים" בירושלים. 

2. פתאום נהייתי מבוגרת ואני שותה אספרסו ארוך בלי סוכר. להתחיל את הבוקר ב"קפה אלברט" עם חברות. כי אנחנו יכולות.

3. להתחיל לסרוג סוף סוף את הפוף האפור הזה שאני מפנטזת עליו שנים. פשוט הבנתי שאף פעם לא יהיה לי זמן רק לזה. עכשיו כשאני מתבטלת מול "סמוך על סול" אני פרודוקטיבית. את הטריקו קניתי כמובן אצל מיכל  ואת ההוראות הפשוטות למדי, למדתי מהווידאו הזה.

4. ללמוד להכין פסטו ביתי עם אגוזי מלך כי קנינו יותר מדי בזיליקום, לבשל את הקארי-אורז המושלם בלי מתכון בכלל וכמובן, להצליח לאפות מקרונז שוקו-קפה משובחים עם דנה (aka קינוחה). 

5. לקבל הזמנה ליום הרצאות וסדנת אמן של סאטושי יאסוי ורייקו סודו, שניהם מעצבים בכירים וארט דיירקטורים ב-Muji, בפקולטה לעיצוב בשנקר. חלק מהאירועים פתוחים לקהל הרחב, אז אתם מוזמנים להצטרף, יום שלישי ה-05.05 פרטים נוספים בדף האירוע מהפייסבוק של שנקר.

via

***

דברים טובים בשבוע הבא

♬ Mumford and Sons - Lover's Eyes ♬

פסח כבר כאן ומלבד מצות וחופש מהלימודים (כן בטח)  - זוהי עונת התערוכות!
אני לא יודעת מה אתכם אבל אני מתכננת לבלות את השבוע של חול המועד בדילוגים בין תערוכות. כדי שיהיה לכם קל לעקוב אחריי, ארגנתי לכם את הכל בלו"ז, מאחלת לכולנו להספיק לההההכל וגם לנוח ולאכול מצה עם נוטלה אחת לפחות. חג שמח.

יום ראשון 05.04.15 שעה 20:00 | נמל יפו האנגר 11

היום פתחתי את הפייסבוק והוא הזכיר לי בשמחה שלפני שנה בדיוק פרסמתי הזמנה לתערוכת "באמצע". בשנה שעברה הייתי חלק מצוות ההקמה של התערוכה המסורתית של המחלקה לעיצוב תעשייתי (HIT) ופתאום זה הכה בי. עברה שנה שלמה. בראשון ה-05.04.15 תיפתח תערוכת "באמצע" 2015, באירוע מלא אנשים טובים, אלכוהול די טוב ועיצוב ממש טוב. התערוכה מציגה כבכל שנה כמאתיים עבודות של סטודנטים במחלקה ואת חלקן אפילו אפשר לרכוש בחנות הסטודנטים. שנה ג' האדירים טרחו והקימו אתר לתפארת וגם דף פייסבוק אז כל הפרטים כבר כאן. מחכים לכם. תבואו לפרגן, כולנו ממש נשמח.
אגב, לראשונה השנה בהאנגרים הסמוכים יוצגו עבודות של המחלקות המקבילות פנים ותקשורת חזותית, שווה!

טעימה מהעבודות שיוצגו, כסא מיכאל קושניר // סביבונים קרלה רטאוס // תיק גב אמילי חן-מוריס

יום שני 06.04.15 | יום כיף בג'רוזלם

"שלוש מכפלות", תערוכת יחיד של אמן הוידאו/צלם ניר עברון (ממש במקרה דוד שלי) שנפתחה כבר באמצע פברואר ולא הצלחתי להגיע אליה. פאדיחות. הכתובת: בית האמנים, שמואל הנגיד 12. פרטים נוספים היכנסו לאתר של בית האמנים.

ואז - "אופס", תערוכה חדשה שאוצר יובל סער המציגה בצורה הומוריסטית שלל עבודות העוסקות בשאלה "מה קורה כשהטכנולוגיה נכשלת?" הכתובת: בית הנסן, גדליהו אלון 14. פרטים נוספים באתר.

עבודתו של אברהם קורנפלד

 יום שלישי 07.04.15 | מוזיאון העיצוב חולון

את הבוקר אתחיל בביקור במוזיאון העיצוב האהוב עליי, המציג שלוש תערוכות חדשות במקביל, לכבוד אירועי שבוע העיצוב חולון ויום הולדת חמש למוזיאון (כבר ילד גדול!).
"רעיון מגירה" | ALESSI,  תציג 50 דגמים של המותג האגדי שלא הגיעו לייצור, מתוך האוסף של מוזיאון אלסי.
"שרפרפים" | יעקב קאופמן, מציג כ-300 שרפרפים (!) המעניקים הצצה לתהליך העיצוב של אחד מבכירי המעצבים המקומיים. ואחרון, "מתבנית לשבר" | סטודיו קאהן, מציגים תהליך פיתוח שלם של שלושה מוצרים מוכרים: מלחיה, שרשרת וקערת פירות.

יח"צ

אחה"צ תוכלו למצוא אותי בחנות העיצוב הזמנית שתוקם ברחבת המדיטק וקראנו למה "מעצבים למטרה טובה". בחנות יימכרו מוצרים שעוצבו ע"י סטודנטים, מרצים, בוגרים ומעצבים עצמאיים מוכרים אחרים, כל ההכנסות תרומה לרכישת תרופה מצילת חיים לאביו של חבר יקר מהמחזור. אני מזמינה אתכם בחום לקחת חלק ולעזור לנו להגיע למטרה: 40,000 שח - עלות טיפול אחד (מתוך ששה נדרשים) ואפילו לצאת עם מוצרים מעוצבים בתמורה לתרומתכם.

יום רביעי 08.04.15 | מדיטק חולון שעה 20:00

זוהי השנה השנייה שהסטודנטים במחלקה שלנו לוקחים חלק באירועי העיצוב, בפרויקט שנקרא "העיצוב יוצא לרחוב". תמיד משעשע לראות על מה הם עובדים בסדנה ולדמיין איך זה יתקבל ברחובות חולון. לפרטים נוספים על מה שצפוי השנה בקרו אותם בדף הפייסבוק. ואז, רגע לפני שננעלים אירועי שבוע העיצוב חולון, מקנחים במיני כנס האקינג (בעברית: פצחנות). צפוי לנו ערב מרתק העוסק בפרשנויות של האקינג בעולם העיצוב, בחדשנות, חקרנות ורצון אמיתי לעורר שאלות ולייצר שינוי מהותי בעולם באמצעות אומנות ועיצוב. גם אם לא תספיקו כלום בשבוע הזה, נסו לפחות להגיע לאירועון השמח הזה.

***

Lately I'm loving #17

♬ Changes - Stars  ♬

לאט לאט הערפל של החודשים האחרונים מתחיל להתפוגג. בחיי, ממש לא ראיתי איך אני עוברת אותם בלי להתפרק. הרבה החלטות שנתקבלו בראייה אופטימית מדי בתחילת הסמסטר, התגלו כמקלות בגלגלים והקשו עליי ברמות קשות. היו המון רגעים מייאשים בהם עמדתי מול הלו"ז וניסיתי להבין איפה מקצצים. בתכלס, פשוט לא היה ממה להיפטר, המשכתי לרוץ בתוך גלגל האוגר וקיוויתי לטוב. פתאום הגיע קצת טוב, מה השתנה אתם שואלים? לא הייתי צריכה הרבה. הנה כמה דברים קטנים שעשו את ההבדל השבוע.

1. הגשה אחת טובה כבר מאחוריי. המכוניות האלו, עשויות בלמינציה מסורתית של פורניר עץ עם ברזל ותוספות בהדפסת פלסטיק בתלת ממד, עשו לי את הסמסטר שמח וצבעוני ואולי אם יהיה לי (ואולי בעצם לכם) מזל הן יעמדו למכירה בקרוב.

2. פרויקט הגמר מתחיל לקבל צורה, או לפחות כיוון לרעיון שאולי בקרוב יהפוך לצורה. לכבוד המאורע נפתח זה מכבר TUMBLR שהפך ליומן המסע שלי, על כל השינויים והגיבושים שהוא עובר בשבועות האחרונים.

3. פולי, כלבתנו הבכורה עושה צעדים משמעותיים לעבר סטנדרט החינוך המקובל בקרב ההולכים על ארבע. לא בטוחה כמה מזה אני יכולה לזקוף לזכותי, אבל לפחות יש קצה של אופטימיות. אולי עוד ייצא ממנה משהו.

4. על אף שאין מקום להוצאות מיותרות כרגע, הפרויקט האחרון של הסמסטר עוסק בסריגה במידת מה, אז הרשתי לעצמי להירשם לסדנה אצל מיכל ביום חמישי הקרוב. אני מתייקת את ההוצאה הזו תחת "צרכים לימודיים". קפצו לי. ובואו.

5. אימוש הנפלאה, שמעה לתחינותיי ופינקה בפסגת השאיפות של כל עקרת בית עם קיר בצבע מנטה בסלון. אני קלישאה מהלכת, אופה בלי הפסקה ונהנת מכל רגע.

6. אחרי עשרות פציעות בסדנה בגלל אותן מכוניות שובבות הכוללות: חיתוכים, שריטות, שיופי אצבעות, שבירת ציפורניים וטריקת דלת אחת יסודית ביותר על האמה, אני גאה להציג מניקור חורפי במיוחד, שמסתיר ציפורן אחת סגולה במיוחד, אבל חוגג את סוף העבודה הסיזיפית, לפחות לשבועיים הקרובים. אה כן, והספר החדש שלי על חדר 606 של ארנה יעקובסן. חלום.

***