Before Sunset

Julie Delpy - A waltz for a night

הנה משהו שעוד לא יצא לי לדבר עליו בבלוג כמעט בכלל. שמונה שנים גיל ואני יחד. בעצם קצת יותר. בעיקרון הפסקנו לספור. שנינו נעשים נבוכים בקלות, כך שרומנטיקה ודביקות (בעיקר בפומבי) אינם מושגים שאנחנו יודעים להתמודד איתם. בגדול, אנחנו די מאופקים, אבל יש סרט אחד, שהצליח לשבור אותנו. 

"לפני הזריחה" יצא לאקרנים ב95'. הסיפור פשוט: צעיר אמריקאי וצעירה צרפתיה מחליטים לרדת מהרכבת ולטייל בוינה הקסומה עד למועד טיסתו של הבחור לארה"ב בבוקר. הם מטיילים ברחבי העיר ומתאהבים וקובעים להיפגש שוב בעתיד. תשע שנים אחרי עולה לאקרנים" לפני השקיעה". הפעם הם נפגשים "במקרה" בפאריס. הוא מגיע לקדם רומן ספרותי והיא מצטרפת לערב הקראה וחתימות כדי לראות אותו. בלי הרבה ספוילרים - הם מחליטים להתעדכן בזמן שחלף ולבלות כמה שעות עד למועד הטיסה חזרה שלו לארה"ב (גם אתם מזהים מוטיב חוזר?) בשעות הערב. 

אני חושבת שראינו את שני הסרטים הללו תריסר פעמים, מתמוגגים מהדיאלוגים ומסיפור האהבה שנרקם לאט לאט לאורך שעה וחצי של טיול בעיר אירופאית. כשרכשנו כרטיסי טיסה לפאריס החלטנו שהפעם אנחנו מתחקים אחריהם. חיפשנו בבלוגים, ניסינו להכין מפה ולבסוף הצלחנו לפענח את רוב המקומות, פרט לפארק אחד לא מזוהה. למזלי, אחי הפריזאי נחלץ לעזרתנו וזיהה ללא בעיה את ה-Viaduc העתיק. מדובר בנתיב מוגבה (כמו הHIghline בניו יורק) עליו נסעה פעם הרכבת וכיום משמש בעיקר את חובבי הג'וגינג בדרכם ליער וינסן.

בבוקר יום ראשון נסענו לתחנת Bastille והתחלנו בחיפושים. טיפסנו במדרגות והתרגשנו לגלות את הפארק מהסרט האהוב עלינו וגם מקום חדש בעיר (שאותה אנחנו מכירים כבר הפוך וישר). היה שם כל מה שקיווינו: מעט אנשים, שמש מאופקת, עצים בשלכת מושלמת והגובה, שסיפק פרספקטיבה חדשה על העיר - עצרנו לצלם אבן דרך ביחסינו.

Wearing:  top: Brandy Melville // Jacket: COS // Pants: KILIWATCH // Shoes: Accessoires // shades: Spitfire // Bag: Amit

נראה לי שבייחוד בימים קשים ועצובים כמו אלו שאנחנו חווים בשבוע האחרון, הסרט הזה יכול לספק עידוד אמיתי. לכל מי שעשיתי חשק, ניתן לצפות בשני הסרטים (לפי הסדר בבקשה!) בצפייה ישירה ולהתענג על סרט כנה, משכנע, קטן, אינדי, מרגש, פשוט וטוב. צירפתי קטע מסצינת הסיום המרגשת, תהנו!

*הערת המחברת: נדרשתי לכתוב גילוי נאות. לפני שנתיים יצא הסרט השלישי. לא רציתי לקלקל אבל אם שרדתם שני סרטים חפשו את "לפני חצות" כדי לקבל קלוז'ר אמיתי.

***

Bilbao on my mind

♬ Brett Anderson - Trash ♬ 

השבוע התעוררתי באחד הימים והבנתי שהכול כבר קרה. כל מה שציפיתי לו או חששתי ממנו, כבר מאחוריי: הגשת פרויקט הגמר, הקמת התערוכה, מסיבת העיתונאים, הפתיחה המרגשת ואפילו הביקור שלנו בבילבאו בין לבין - קרו כבר. רגע לפני שפרצתי בבכי, הבנתי שזה בסך הכל אומר שאני צריכה רשימה חדשה של דברים לצפות להם. (כמו ההופעה של Suede בחמישי הבא)

בחזרה לבילבאו. כן BILBAO !
אי שם באפריל, כשעננת פרויקט הגמר טשטשה אותנו החלטנו שאנחנו חייבות אור בקצה המנהרה. אחרי שרוק ווכטר שבר את ליבנו עם תאריך לא מתאים, כרטסנו לעצמנו הלוך חזור לבילבאו שבספרד. פסטיבל הBBK (שמעולם לא שמענו עליו) הבטיח שלושה ימים של הופעות, טבע, בירה ושמש בלי הגבלה וזה בדיוק מה שהיינו צריכות שיבטיחו לנו.

Alt J

 Going crazy just before Of Monsters and Men - my favorite

זה לא היה קל, זו בטח לא היתה חופשה של מנוחה. אתר הקמפינג ממוקם על גבעה עם נוף מושלם אבל עדיין גבעה שצריך לטפס אליה. ההופעות, התקיימו בגבעה אחרת והמוזיקה התנגנה עד הזריחה. כיאה לישראליות שאנחנו ניצלנו כל אטרקציה שהצלחנו לדחוס לארבעה ימים וחצי. על לישון לא היה בכלל מה לדבר, בזבוז זמן מוחלט. בזמן שכל האירופאים עוד התהפכו בשק השינה עם הנגאובר או צחצחו שיניים עם בירה, אנחנו כבר היינו ברחובות העיר, גומעות בשקיקה כל טיפת חו"ל שאפשר: ממוזיאון הגוגנהיים וגלידת אמורינו דרך חנויות מעוצבות ובתי קפה מתוקים.

ביום ראשון, התעוררנו לבוקר אפרורי ופירקנו את האוהל בגשם. כשירדנו מההר אל העיר השמיים התבהרו והחלטנו לנסוע לסן סבסטיאן, עיירת חוף יפהפייה. אחרי סופ"ש עמוס ועם שרירים תפוסים היו לנו סופסוף כמה שעות להאט את הקצב לפני החזרה לשגרה בתל אביב. טיילנו בעצלתיים בסמטאות, אכלנו פינצ'וס ושתינו בירה, ישבנו על ספסל וליקקנו גלידה ואפילו הצטלמנו כשמאחורינו מפרץ מלא יאכטות - כמו תיירות אמתיות. תודה בילבאו, היית טובה אלינו.

The "gang" - Dana, Adi, Nivi and I

Beautiful Nivi - the master behind the camera

***

Staying In

♫ The beta Band - Dry the rain ♫

לא תאמינו אבל הפוסט הראשון של שנת 2015 הוא גם הפוסט המאתיים של הבלוג, חגיגה כפולה! כל כך הרבה שנים לא הייתי בטיול בנגב ואחרי הפוסט של ספי על המדבר, כל הזמן פנטזתי להדרים ולצלם גם אני צילומים מרהיבים של גבעות וחולות וכלום חוצמזה עד האופק. את סוף השבוע, הכי קר בשנה אם יורשה לי, העברנו בחגיגות משפחתיות במצפה רמון. השקיעה המרגשת של יום שישי במכתש, השקט ותחושת הבידוד לא הצליחו לנתק אותי מספיק ממטרדי היום-יום, מזל שמריחים את סוף הסמסטר והמשמעת אוטוטו מתרופפת.

ואם בהתרופפות משמעת עסקינן, במקום לחזור הביתה ולצמצם פערים במטלות, היה נדמה לי שהרבה יותר הגיוני לקנות מלא מלא צמר עבה ולהתיישב עם צלחת מרק כתום מול סרט ולסרוג שני צעיפים. השבועיים הבאים צפויים להיות עמוסים אבל קצת קשה לגייס כוחות כשכל מה שבא לי בקור הזה, הם כרבולים עם פולי במיטה או קריאה וסריגה על הספה. 

מפה לשם כבר תכף שוב סוף שבוע ובשבת סבתא תכין צ'ולנט. יש למה לצפות. עד אז, סעו בזהירות, התכסו היטב והישארו בבית - זה כל כך טוב.

***

I don't love anyone

I dont love anyone - Belle and Sebastian

 Skirt, tights - H&M // Vintage coat // scarf - knitted by me // Bag - The cambrisge company // Boots - from Amsterdam

מזל שאני נוסעת לפריס כל חודשיים. אחרת מי היה דואג לבלוג? 

כבכל פעם, הרשימה ארוכה ואף פעם אי אפשר להספיק הכל. כבכל פעם, התסכולים רבים. הכל בלתי מושג, לא בשבילי. אני לא רזה מספיק, לא עשירה מספיק, לא פנויה מספיק, לא מגניבה מספיק. כולם לבושים כל כך טוב שזה עושה לי חשק לזרוק את כל מה שהבאתי במזוודה לפח. בפעם הראשונה מזה כמה שנים יש לי דחף חולה לקניות. אני רוצה עוד נעליים ומעיל חדש, אני רוצה מלא טבעות דקיקות, סוודר צמות עד הברכיים שלא צריך בתל אביב וכובעים שלא מתאימים לתלתלים אבל נראים מעולה על ברונטיות אנורקסיות (וזה יש פה בשפע).

אני מתנחמת בחנות של "ברנדי מלוויל", שנראית קצת כמו אורבן אבל במונוכרום. יש שם אפורים ושחורים ופסים וזה בדיוק מה שבא לי החורף הזה. אחרי שנים של צבע, אני מסתכלת על הצרפתיות ומגלה שאפשר ללבוש כל הזמן שחור ולעזאזל, זה באמת נראה הכי טוב. 

לסיום, קיבלתי את הגרסה המרדנית של הבושם פריז של YSL (מהדורה מוגבלת שנקראת Rebel Collector) בדיוק בזמן לנסיעה והחלטתי שיהיה מגניב לצלם אותו ממש פה איתי, בעיר שהיתה לו להשראה. אחרי שנים שאני שבויה של הרמס, הוא הצליח לרכך אותי. עדין, פרש, כמו זר פרחי שדה של חורף. קצת יותר מתקתק ממה שאני רגילה, אבל הוא התאים פה בול, ליד חולצת הפאייטים החדשה שלי (!) שתהיה שבת שלום וסוף שבוע רגוע וחורפי.

***

Season's changing

♪ Regina Spector - On the Radio ♪

בשבוע שעבר ספרתי שוב כמה ימים נותרו לי ונחרדתי לגלות שהשבועות אוזלים. נכון נשארו עוד 3 וחצי חודשים, אבל זו לגמרי סיבה, לפי הפרמטרים העקומים שלי, לעשות תיאום ציפיות והסקת מסקנות. החלטתי לא לבלות יותר סופי שבוע בברצלונה אלא אם יש לי מבקרים. מהעיר אני נהנית במהלך השבוע מספיק ובסופי השבוע זה הזמן לצאת, לנסוע רחוק, לטייל. התחלנו השבוע בקפיצה לעיירת חוף שכנה הנקראת סיצ'ס (SITGES) שבמקרה התקיים בה פסטיבל סרטים אינדי.

הגענו בצהריים וישר התיישבנו לאכול לזניה נוטפת גבינה באחד הברים, לאחר מכן טיילנו בסמטאות וישבנו קצת על החוף. על אף שהיתה רוח קרירה של עונת מעבר, לא היו תיירים והרגיש לי כאילו אני מקומית באמת.

ואם בעונת מעבר עסקינן. אחרי שספי הגיבה על תמונת שלכת טיפוסית שלי באינסטגראם, פתאום זה הכה בי. זה הסתיו הראשון האמיתי שאני חווה. גרתי בישראל ובצרפת ובאנגליה ורק עכשיו אני מרגישה שעל זה כולם מדברים. הסתיו פה מלא עלים מרשרשים כמו בפריז, הוא מלווה ברוחות צוננות ושמיים מעוננים כמו במנצ'סטר אבל הוא סוף סוף עונה. בישראל לפעמים אני מרגישה כאילו יום אחד קיץ לחלוטין ואז אנחנו הולכים לישון ומתעוררים וכבר חורף. כאילו עונת המעבר קרתה בזמן שישנו ואין לנו אפילו הוכחה. פה הכל קורה לאט לאט, שוב הטרנקילו המרגיז שלהם. אפשר ממש להרגיש את הטמפרטורות יורדות ואת הבגדים משתנים משבוע לשבוע, פתאום קרדיגן בערב ופתאום גרביון ביום ופתאום גם צעיף. אני מקווה שהסתיו עוד יימשך לפחות סוף החודש כדי שאוכל להרגיש שנשמתי אותו כמו שצריך. ואז שיבוא חורף.

אין סיבה הגיונית אבל התחשק לי משום מה להעביר את כל התמונות שצילמתי באותו יום לשחור לבן. זה הכל הפעם .להת'

Just a few photos snapped last weekend in Sitges. I decided lately to spend the weekends away from the city and this was our first choice. The village was cloudy and quiet and we loved every minute of this Saturday afternoon. I love the Automn here. The nights are colder and the days are cloudier but it's a season and the changes happen slowly and right in front of your eyes. I dont know why I felt like leaving the photos in B&W. I hope you like it. That's it for now. xx

My beautiful friends, sisters and collegues

***

Nice is Nice

 ♫ Ingrid Michaelson - You and I ♫

התמזל מזלי כי ההורים שלי עדיין מעוניינים בנוכחותי בחופשות משפחתיות. אנחנו בגן עדן, זתומרת אנחנו בניס בדרום צרפת. בעצם אנחנו יושבים לחופי אותו הים, נהנים מאותה שמש קופחת, אוכלים פירות קיץ כמו שיש אצלנו וישנים עם מאוורר תקרה. על אף כל הדומה, המקום הזה כל כך שונה מהבית. אפילו שחם נורא, לא לח ולא מזיעים. אפילו שחם נורא, אנשים לא כועסים וחסרי סבלנות. יש אווירה של חופש תמידית, גם המקומיים אומרים את זה. יש לנו חברים שגרים פה ולא נסעו לחופש כבר שנתיים כי הם לא מרגישים צורך. נשמע מופרך נכון?

שותים פה רוזה מעולה ב2.5 יורו לבקבוק ואוכלים אפריטיף ומקשקשים במשך שעה, לפני שמתיישבים לאכול ארוחת ערב. גם השמש לא לחוצה ושוקעת רק בתשע, כך שאפשר עוד לשבת על האבנים (שנקראות Galettes) שעל החוף ואפילו לא לחזור הביתה עם חול בתחתונים.

שכרנו דירה מתוקה (דרך airbnb) כמובן, כחמש דקות מהים ובהמשך נשכור אוטו ונטייל בכפרים מסביב. ניס היא בעצם המקום המושלם לטיול, כי מלבד היותה עיר יפהפייה ומספקת היא רחוקה שעה מכל דבר: מונקו, קאן, האלפים בהם אפשר לעשות סקי בחורף, עיירות חוף איטלקיות, חמישה מהכפרים היפים בצרפת, להמשיך?

הנה מקבץ ראשון של תענוגות העיר ניס, עכשיו אני ובגד הים החדש שלי קופצים לחוף. להת'.

אל תשכחו לגלגל עד למטה כדי לגלות מי זכתה בסיכות הדש של דניאל קלר! 

Lucky enough for me, my parents still take me with them to family vacations. This time we rented a sweet flat in Nice, in southern France. Here's a first peek

ולסיום, הפעילות שלנו מסתיימת היום והגיעה העת להכריז על הזוכות המאושרות!

ברכות ל: ☆ספיר כהן☆ ו☆יעל פסטינגר☆ !! 

*בימים הקרובים דניאל תיצור איתכן קשר במייל על מנת לשלוח אליכן את סיכות הדש - יהיי! תודה לכל שאר המשתתפות והקוראות הuותיקות והחדשות, נתראה בהפתעה הבאה.

***