Barcelona treats

Ardag - Cambia la vida 

סוף סוף אפשר לספר. התקבלתי לתכנית לחילופי סטודנטים (!) ונכון להיום אני מגישה מועמדות לבי"ס לעיצוב ליד ברצלונה. הכל קרה יחסית מהר ובמפתיע. בכלל חשבתי שאני רוצה לטוס לבודפשט, ואז לפריז, ואז לפינלנד, ואז שוב לבודפשט או לפריז בעצם. בסוף קיבלתי את ברצלונה, אני מרוצה. טרם התקבלתי, אז מוקדם לחגוג או לתכנן תכנונים אבל בין גם אם היעד ישתנה, אני לאט לאט מעכלת שאני הולכת להעביר סמסטר בחו"ל. ממש אוטוטו. נניח בספטמבר. אמאל'ה.

בהתחשב בעובדה שברצלונה היתה בחירתי השנייה, לקח לי זמן לגלות שהיא שילוב מנצח של כל מה שרציתי.
זה אומר יעד שהוא לא פריז וזה לא רע בתור התחלה. נראה לי שדי קצת עם פריז, צריך לתת צ'אנס למקומות אחרים על הגלובוס. בנוסף היה לי חשוב להכיר טכניקות חדשות, נגיד מחלקה לעיצוב אופנה עם מכונות דפוס ואריגה זה לא רע.
ובל נשכח את מזג האוויר שמסביר פנים פי כמה מהחושך של פינלנד או הכפור של בודפשט.
ואם כל אלה לא שכנעו אותנו, הכנתי פוסט שלם שעושה חשק לגור בברצלונה. עכשיו רק נותר לי להתקבל.

I can spill it out now, I got accepted into the exchange student program and I wish to apply to Barcelona. I first wanted Paris, then Budapest, then Paris again, for a while Helsinki as well but finaly got Barcelona. I felt the need to prepare a post filled with all kind of great design happening in Barcelona. Now all I have left to do is get accepted (!) Hope you like it. see you next time.

סדרת כלי קרמיקה משעשעים במיוחד, עשויים בעבודת יד, פרי יצירתו של סטודיו צעיר שנקרא KRASZNAI.

Krasznai ceramic design collection

סדרת הרהיטים "Duit Barcelona" להרכבה עצמית המגיעים שטוחים של סטודיו company and company שנמצא גם הוא בברצלונה. היה לי קשה להחליט מה ניצח, נראה לי שהמנורה והשרפרף הנמוך.

flat diy furniture by Company& Company studio

לא שיש סיכוי שאי פעם אתארח שם, אבל אחרי שקראתי עליו רבות בכל מגזיני העיצוב שקיימים, אשמח להיכנס להציץ על מלון Mandarin Orient ואולי אבקש להשתמש בשירותים של הלובי וארגיע את יצר הכיבוש.
למי שלא עוקב, מלון מנדרין אוריינט ברצלונה, ארמון של עיצוב עדכני והתפרצות של טעם טוב, עוצב במלואו ע"י מי אם לא האלילה שלי - המעצבת פטריסיה אורקיולה.

Mandarin Orient Barcelona Hotel by Patricia Urquiola

סטודיו קטן ומקסים של שתי בחורות שנקרא Emiliana, השם הוא הלחם בסיסים של שני השמות ויחד הן עושות פרויקטים קטנים ואיכותיים בעיצוב מוצר. הנה האהובים עליי ביותר.
אשמח ממש לשמוע על עוד מקומות שווים להיות בהם בעיר הזו, בתקווה שבאמת אצליח להיכנס. מקווה שנהנתם, להת'.

Studio Emiliana for product design and fun projects

כמעט שכחתי, הסרט האולטימטיבי - פודינג אירופאי - סטודנט פריזאי שעוזב לשנה לברצלונה ללמוד כלכלה, עובר לגור בדירת שותפים חלומית עם דני, פיני, גרמני, איטלקי, בלגית, בריטית וספרדיה. תענוג צרוף, מומלץ למצוא עם כתוביות מדברים שם תריסר שפות במקביל והרבה צרפתית.

 Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin & Instagram 

(@Majajoffe)

+A

Peach collar and grey hair

Button down: Urban Outfitters // Skirt: F21
Heels: KG // Bag: Asos // rings and earrings: H&M
Nails: Essie "Stylenomics" Fall 2012

לפני שתחשבו שפוסטים מצולמים הוחלפו סופית בהמלצות פריזאיות, רקחתי את האאוטפיט הנ"ל. הוא מעט מוגזם במבט הראשון אבל איכשהו אני חושבת שהוא עובד. החולצה הזו של UO חיכתה בסבלנות מחודש יולי. אני עדיין לא מאמינה שהצלחתי ללבוש חולצה מכופתרת עם שרוולים ארוכים בשעה 5 אחר הצהריים, ממש חזון העצמות היבשות פה בהרצליה.

ורק עוד מילה על הלק, החדש של אססי שפינטזתי עליו חודש וחצי ובסוף נשברתי ורכשתי - אני מוצאת שהוא מושלם. הוא בדיוק הטאץ' הרוקרי שחיפשתי כי הוא נראה שחור ורק בתאורה מסוימת מגלים שהוא ירוק, סופר מתוחכם ונמרח מעולה.

טוב אני חייבת להפסיק להתחמק ולהסביר למה לעזאזל חתיכת שיער שלי אפורה. אז למי שעקב באינסטגראם ולמי שבילה איתי בחודשים האחרונים יודע שאני מפנטזת על שינוי בשיער. בתור אחת שלא משנה תספורות ומעולם לא צבעה את השיער, החלטתי שזה הרגע הנכון להוסיף קצת עניין לרעמה. לאחר מחשבה ארוכה הבנתי שאני חייבת לבחור צבע מעודן שלא יפריע לסגנון האישי שלי ולא יקשה על בחירת הבגדים בבוקר, תצחקו אבל זה באמת יכול להיות בעייתי להתלבש כשחתיכת שיער שלי צבועה בכחול או כתום או אדום.

התייעצתי (או יותר נכון חפרתי) עם איתן מ"סימון מושל" שמספר את אחותי קבוע לגבי הצבע והחלטנו על סקאלת האפורים. אני מאוד אוהבת את התוצאה, שיצאה אפילו עם תת גוון כחול, ואני כבר מתכננת לצבוע בפעם הבאה חתיכה רצינית יותר. ואתם מה דעתכם? מעודן ומוסיף או המוני ומיותר?

מאחלת לנו סוף שבוע נפלא, נראה שהסתיו באמת פה וזה הזמן להתחיל לפנטז על פריטים סרוגים. ממליצה לכולכן להציץ בבלוג של דגנית (דגניתא) שם פורסמו תמונות ראשונות מקולקציית החורף. שבת שלום!

So before you start assuming I traded outfit posts with tips for Paris, I prepared this one. It might appear too colorful at first sight but I like it. This button shirt from UO waited patiently since July and I still cannot belive I can wear a long sleeve shirt at 5pm, fall is here!

For those of you who didn't hear me bla bla all summer long about dying a part of my hair, I will tell that I was looking for a change that doesn't involve scissors as I want to grow it longer.

I debated with my trustfull hair stylist and we decided the greys will suit my hair and won't be too much. I was afraid all the other bold colors like orange and blue will not suit my personality and subtle style and make it harder to dress. I am in love with the result and I will probably go back to dye a bigger chunck soon. So what do you think about it?

I invite you to check out some first photos of the Winter collection by Dganita on her blog, a great tease for this first cool weekend. Have a great Friday xx.

 Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin & Instagram 

(@Majajoffe)

+A

Lying low

Dear English readers, use the Google translate app to translate this post to your native language. Enjoy!

לאחרונה אני מרגישה שאין לי כל כך מה לומר. אולי זה העומס בלימודים שהופך להיות ממשי, ברמה שאני לא הולכת לישון עכשיו שלושה שבועות כי כל ההגשות חלות באותו השבוע. אולי זה כי החל הקיץ והוא נוטה לייבש לי את הרעיונות והחשק ואין לי אפילו זמן ללכת לים ולתת קונטרה לתחושות האלו. אולי זה כי הבלוג שלי קיים כמעט שנה והוא עדיין לא לגמרי יודע איזה מין בלוג הוא. ואולי זה הפוסט האחרון של לובה שהוציא לי את הרוח מהמפרשים כשהצליחה לומר ב"קול רם" משהו שהרגשתי כבר הרבה זמן שמתרחש (או בעצם לא מספיק מתרחש) בבלוגספירה הקטנטנה שלנו.

הקמתי את הבלוג הזה כי הרגשתי שיש מקום לעוד בלוגים בבלוגספירה, כי הרגשתי שיש לי מה לומר ולהוסיף בתחום האופנה והעיצוב הישראלי, כי היה נדמה לי שזה יגרום לי להישאר עם היד על הדופק בכל מה שקשור לטרנדים בשני העולמות האהובים עליי וגם כי חיפשתי דרך לתרגם את כל המחשבות שרצות לי תדיר בראש למילים וקיוויתי שמישהו איפושהו ישמח לקרוא אותן.

התחלתי כשעל הדגל הדמיוני שלי חרוטים עקרונות של: חידושים בעולם האופנה (ישראל או העולם), סטיילינג אישי שלי, וקורטוב של עיצוב מפה ומשם.

בהתחלה, כמו בהתחלה, אני חושבת שהיחידים שקראו היו בני משפחתי (ורק בגלל שעמדתי על כך שיתנו לי ביקורת). כבר חשבתי שכך זה יישאר, עד שלאט לאט המספרים עלו וכניסות ממקומות שונים בעולם נולדו. בהמשך הגיע האישור שיש קוראים ועם התגובות החיוביות והרבות הבנתי שזה עובד. עם העניין של הקוראים החלו להתעניין גם היח"צ. אני מודה שבתחילה נורא רציתי להיות חלק מהעולם הזה (שקצת רואים בבלוגים בח"ול) בו מרעיפים עלינו מוצרים ומתנות רק כדי שנכתוב עליהם או נצטלם איתם, ובעיקר לקבל כך את האישור שגם אני בלוגרית מוצלחת. מה גם שצריך לזכור שבעולם הטיפוח והאופנה האכזריים, אם אתה לא עומד בקצב של החידושים אתה נשאר בחוץ ומאבד רלוונטיות.

היום אני רואה את הדברים קצת אחרת. אחרי שתי השקות בהן לא מצאתי את מקומי ואף התביישתי מעט שיחשבו מסביב שבאתי גם אני בשביל שקית ההפתעות המטופשת וקומוניקטים אינספור שנשלחים לתיבת המייל שלי עם מוצרים בהם אין לי צורך, הסקתי שזה פשוט לא הסגנון שלי. כמובן שיש כמה חברות אופנה וטיפוח שאני מאוד אשמח לשתף איתן פעולה ואני נהנית לעקוב אחרי חידושים ואף לנסות אותם ולכן מדי פעם יהיו פה ביקורות על מוצרים (כרגיל עם גילוי נאות והרבה כנות). אבל אם להיות כנה, אני חושבת שצריך לפעמים לחזור למקורות ולהתמקד במה שיודעים לעשות הכי טוב. לנסות לחשוב למה הקוראים הגיעו מלכתחילה, מה המקום הייחודי שאני מביאה ולהיצמד אליו. אם כן - שלום, אני מאיה ואני כותבת בלוג עיצוב ואופנה. ייתכן שהעדכונים יהיו פחות תכופים בתקופה הקרובה, אבל האיכות תישמר.

קוראים וקוראות יקרים, סליחה על הבלבול והחפירה, לפעמים זה קורה לי. כמה כיף לי לדעת שיש מי שעוקב אחרי ומתעניין בי ואף משאיר לי הודעות מפרגנות בתגובה ובתיבת המייל. אשמח לשמוע כל דבר העולה על רוחכם בנושא סבוך זה. אחרי הכל, אני כותבת גם קצת בשבילכם...:) המשך שבוע מצוין ובינתיים  הצצה לכמה מציאות חדשות חלקן נתפרו על ידי החייט המוכשר משאריות בדים וחלקן נבררו בקפידה בביגודית ויצ"ו של סביון.(מומלץ!)

10 ש"ח לחולצה, לא תיקחי ?

שאריות בדים ותפר פשוט. סיכה H&M, טבעת Castro

Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin

+A

There is no cure

סוף שבוע ביזארי למדי כמעט ונגמר. זה החל בעיטוש קטלני במיוחד בחמישי בערב. כזה שהשאיר אותי כמעט משותקת מכאבים בצלעות. למען האמת השריר בין הצלעות תפוס לי כבר שבועיים אבל זה בהחלט שיא השיאים. בבוקר התגלגלתי בפיג'מה מהמיטה לרופא ומשם לצילום במוקד החירום. "אין שבר, סתם שריר תפוס" ושיחררו אותי למנוחה עם הרבה כדורים ומשחה אחת מסריחה.

בתור מי שלא זוכרת מה עושים כשצריך לנוח, נכנסתי לפייסבוק באופן אוטומטי. או אז חיכתה לי הודעה משונה. בתחילה חשבתי שמדובר בטעות והקלדתי שוב ושוב את הסיסמא. באיזשהו שלב החלטתי לקרוא את הודעת השגיאה וגיליתי להפתעתי שצוות הפייסבוק החליט לבטל את חשבוני ולסלק אותי מגן העדן בבושת פנים ואם יורשה לי - על לא עוול בכפי!
בעיניים דומעות ופאניקה התחלתי לדפדף כאחוזת דיבוק בין דפי העזרה השונים וליבי החסיר פעימה מול מילים כמו: "Impersonating" , "violation", "Harasses".
למורת רוחי, למייל התחנונים שלי כמובן לא ענו לי ויותר מזה, בשורה התחתונה תמיד מופיעה הכתובת שאומרת שמרגע שהוחלט לנדות אותי וחשבוני נסגר, אין דרך להחזיר את הגלגל.

אחר הצהריים, אחרי שעות רבות במצב מאוזן ובדכאון מתקדם, החלטנו ללכת לקולנוע לראות את "הארטיסט". את ז'אן דו ז'רדין אני מכירה עוד מימי נערותי השובבים בפאריז עם סרטים וסדרות מוטרפים שעיוותו לחלוטין את החינוך שקיבלתי. כמובן שנהנתי מהקונספט, הצילום, הבגדים, האוירה וקטעי הסטפס (!) אך בעת שיצאנו מהסרט עליזים ומרוצים זה הכה בי - איך אנחנו כחברה רודפים אחרי טכנולוגיות ומותירים פצועים מאחור כשמשהו חדשני יותר מגיע.

תראו אותי עכשיו, כל עולמי היה בענן הוירטואלי הזה. במשך 5 שנים פיתחתי חברויות, מילאתי כ-30 אלבומים עם זכרונות מטיולים ואנשים יקרים, שמרתי על קשר עם חו"ל, בניתי את הבלוג שלי והתעדכנתי על כל ענין לימודי בדפים של הכיתה והמכון. ועכשיו נותרתי חסרת כל קשר לעולם, חרדה כל הזמן שקורים דברים בלעדי (וכמובן שקורים דברים בלעדי).
אני עוד לא יודעת מתי ואיך אפתח פרופיל חדש, מה שכן אני חושבת שעליי להודות לפייסבוק על קריאת ההשכמה האכזרית. הייתי צריכה לחזור למציאות ולקבל קצת פרופורציות. בנימה אופטימית זו ולסיכום, הכי חשובה הבריאות ואם בא לכם להזדהות איתי או סתם להיזכר מה היה פה קודם - התנתקו מהפייסבוק ליום יומיים, זה מפחיד אבל גם קצת נעים.

Rather bizarre weekend is almost over. It started with a sneeze particularly deadly on Thursday night. That left me almost paralyzed with pain in the ribs. Actually I had this cramp for 2 weeks but it's definitely the last straw. In the morning I rolled out of bed in his pajamas from the doctor and the emergency center for photography. "There is no fracture, just a cramp" and they let me rest a lot of pills and one stinky cream.

While I tryed to rest, I went automatically to Facebook. Then there was a strange 

message.

At first I thought it was a mistake and typed again and again for the password. At some point I decided to read the error message and found to my surprise, Facebook team has decided to cancel my account and remove me from the garden of Eden in disgrace and if I may - for no reason!

With tearful eyes and panic I began obsessively browse the various help pages and my heart skipped a beat with words like: "Impersonating" "violation" "Harasses" and others.The bottom line is  that once it was decided to ban me and my account was closed, there is no way to change their mind and turn back the clock.

On Saturday, after many hours in a horizontal position, we decided to go to the movies to see "the artist". Of course I  enjoyed the concept, photography, clothing, atmosphere and tap shoes (!) But when we left the movie happy and satisfied it hit me - how we as a society pursuing technologies and leave the wounded behind as something more innovative appears.

Look at me now, my whole world was this virtual cloud. For five years I have developed friendships, some 30 albums filled with memories from trips and dear ones, I built my blog and I checked on any matter related to studies on our page.

I do not know when and how to open a new profile, what I think I should thank Facebook for the (brutal) wake-up call. I had to get real and get some perspective. To conclude I suggest you disconnect from Facebook for a day or two, just to feel how it is. xx

המוקסינים המופלאים החדשים שלי שילוב של צבע וגובה מדויק, תענוג!

knitted vest by grandma  // Vintage skirt (Manchester) also seen here
faux leather jacket: promod // Snood H&M
Heeled Mocassins:  Couple of

Thanks for Leaving a comment / liking on facebook / following via Bloglovin

+A

Goodbye and good riddance

זהו היום האחרון של שנת 2011 ואני אומרת ברוך שפטרנו. עברה עלינו שנה קשה, יותר קשה מהקודמת? אולי. ואולי לא בהכרח. עברנו תהפוכות, משברים, התרסקויות, אכזבות וכישלונות בכל התחומים, אז אני מציעה ש-2011 תפנה את הכיסא ותיתן צ'אנס ל-2012 להוכיח את עצמה. המלך מת, יחי השנתון החדש.
תמיד יש את הקטע של ההחלטות לשנה החדשה, דברים שאנחנו מתכננים לעשות או להפסיק לעשות כבר כמה שנים וכל שנה שמים ברשימה ומקווים שהפעם יהיה לנו כוח רצון, כסף, זמן או אומץ לעשות.
אני לא אתייפייף כי גם אני מנהלת רשימה כזו בראש כל שנה, אבל מנקה את מצפוני שאין זה משום היותי קרבן אומלל של תרבות סרטי/סדרות הקיטש האמריקאיות (גם זה אבל לא רק) , אלא משום היותי מסודרת ובעלת שאיפות.


אז מה באמת אני מאחלת/דורשת מעצמי לשנת 2012? הרי לכם פילוח לפי תחומים בלי קשר לסדר החשיבות.
1. מאנית חתימות הדרכון: כמו כל שנה בשנים האחרונות ואני מקווה לא לשבות את המסורת, לטוס ליעד חדש על הכדור שטרם ביקרתי בו. 
2. מאנית השפות: כמו בקיץ הקודם, אני מתכננת לצחצח את הגרמנית שלי ולשפר אותה ע"י מגורים וקורס בברלין.
3. פרפקציוניזם אקדמי: לסיים את השנה בהצלחה. בעיקר להוכיח לעצמי שאני יכולה להתמודד עם מטלות הזויות כמו הנוכחיות ועם הסנדא לא פחות מכל בחור חסון אחר. (אני עדיין מחפשת את אותם בחורים חסונים אגב)
4. קלישאות של ברכות יומולדת: אולי זה רק אני אבל כשאני מרגישה ממש ברת מזל (טפו טפו טפו) אני מאחלת לי ולמשפחתי בריאות ואושר. אז בריאות ואושר למשפחתי.
5. משבר אמצע ה-50:  השנה אהיה בת 25, אולי לחלקכם זה נראה מטופש ועדיין מאוד צעיר, אותי זה מלחייייייייץ. מקווה לעבור בשלום את הרף הזה שמסמל עבורי נקודה שבה אני מצפה מעצמי (ואני לא היחידה) שיהיה לי כבר מושג על חיי.
6. בלוגי הקט: סמוך ליום הולדתי יחגוג שנה (!) להיווסדותו. מבטיחה להמשיך לעדכן, לשעשע, להפתיע ולשתף אתכם ברגעים החשובים בחיי, וכמובן מקווה שתמשיכו לעקוב ולקרוא בתמורה.


אז מה אתם מתכננים לשנת 2012? אני מקווה שזו תהיה שנה מלאה הפתעות, הצלחות, חידושים וחוויות. להת' ב-2012!

This is the last day of 2011 and I say good riddance. It has been a difficult year, more difficult than the last? Maybe. And perhaps not necessarily. We had changes, crises, crashes, disappointments and failures in all areas, then I suggest that 2011 step down and give a chance for 2012 to prove itself. The king is dead, long live the new yearbook.There's always this thing about New Year's resolutions, things that we plan to do or decide to stop doing for several years and every year put on the list and hope that this time we will have will power, money, time or courage to do.

So what I wish / demand of myself for 2012? Here's my list:

1. Passport Signatures mania : As every year in recent years and I hope to fly to a new destination I had not yet visited.

2. languages mania : like the previous summer, I plan to polish my German and improve it by living and taking another course in Berlin.

3. Academic perfectionism: finish the year successfully. Mainly to prove to myself that I can deal with weird and difficult tasks.

4. Birthday greetings's cliches: Maybe it's just me but when I feel really lucky  I wish me and my family health and happiness. So health and happiness for my family.

5. Crisis of the half-50: I'm 25 years old this year, maybe for some of you, it looks stupid and still very young, I'm freakinggg ouuttt. Hope I get through this.

6. My baby blog: celebrate its birthday next year (!) I Promise to continue to update, to amuse, surprise and share important moments in my life, and of course hope you will continue to monitor and read in return.
So what do you plan for 2012? I hope this will be a year full of surprises, successes, innovations and experiences. See ya in 2012!

Mom's star shaped butter cookies for a sweet and glamorous year

A+