המזוודות כבר פתוחות בפינת החדר, זרוקים בהם כמה דברים כדי שאני ארגיש שהתחלתי לארוז. מותר לי להביא 47 קילו בדיוק בהתאם לתקנות של איזיג'ט אבל משהו אומר לי שיש לי הרבה יותר מדי. זה השלב של הערימות. מה אורזים, מה זורקים ומה נותנים. הלוואי ויכולתי להקליק באצבעות ולהיות כבר בשבת הבאה, בפריז או בזו שאחריה בדירה החדשה שלי בתל אביב. אחרי ההגשה האחרונה, אחרי האריזה המייאשת וההיסחבות עם כל המזוודות ובעיקר אחרי הפרידה מהחיים האלו שסוחטת ממני המון אנרגיות.
על אף שמיים מעוננים ובהתאם לאווירה העגמומית אצלי בבטן, יצאנו לסיבוב רכישות אחרון בו סופסוף רכשתי את הנעליים הספרדיות שלי במחיר מצחיק של 29 יורו (בטח תראו אותן פה בהמשך). הסתובבנו בסמטאות הצבעוניות של אל בורן וכהרגלנו בקודש, גילינו עוד מקומות חדשים בניהם ארמון המוזיקה המפורסם. עצרנו להצטלם לידו והשתהינו ליד קבוצת אמריקאים עם מדריך כדי ללמוד דבר או שניים. על אף שחנות הפרעצל קסמה לנו מצאנו את עצמנו אוכלות מרק אטריות עם הר של כוסברה בווייטנאמית האהובה עליי.
אני לובשת מעיל שקניתי בביקור האחרון בשוק הפשפשים ב-20 יורו ואני משוגעת עליו. הוא לא וינטג' ולא נעליים, הוא סתם של מישהי שיש לה כנראה יותר מדי מעילים והוא בדיוק מה שרציתי. המכנסיים והמגפיים נקנו בחנות עלומה בשכונה שלי וכשאני משלבת אותם יחד אני מרגישה את השינוי שעבר על המלתחה שלי בארבעה חודשים. מכנסיים ומגפונים שחורים? אני כנראה מתבגרת. אגב, אם זה לא מספיק, את הצעיף והכפפות סרגתי אני. כן, בהחלט מתבגרת.
***
מחכים אהובה .
השבמחקפתאום חשבתי שזה הפוסט שאני הכי אוהבת מתקופת ברצלונה!
השבמחקאולי זה הבגדים שניראים עלייך מקסים, או הארמון המטורף הזה ביופיו.
מכל הפוסטים, זה עושה הכי הרבה חשק לחוות את החוויות שלך.
הנעליים, המכנסיים והמעיל מדהימים יחד והולמים אותך באופן מושלם.
אולי את באמת מתבגרת, אבל זה ממש מגניב.
נשיקות ופרידה קלה מהעיר המדהימה הזאת.
ספי יקירה, אני חושבת שאת צודקת. עוד יומיים אני עוזבת את הקסם הזה וזה כנראה אחד האהובים עליי גם. שמחה ששמת לב לכמה הפוסט הזה מיוחד. בקרוב נתכתב מאותה המדינה, ועד אז נשיקות ותודה על המילים היפות
מחקעשיתי לי עכשיו השלמה של כמעט כל הפוסטים שהעלת מעיר המדהימה הזאת ואני חייבת להגיד תודה!
השבמחקלא הייתי מודעת לגודל הבורות שלי כלפי ברצלונה שעד עכשיו לא נתפסה כעיר מעניינת מבחינתי (ממש בושה)
ובאמת שפתחת את עיניי. ממש אהבתי את כל הפוסטים, הם כל כך אישיים. קצת מקנא בך על החוויה הברצלונית
והאפשרות לראות את החיים מנקודת מבט קצת אחרת וספרדית!
שבוע נהדר!