Good Things

♪ Good things - Devendra Banhart ♪

נורא השתדלתי לפרסם עוד פוסט אחד אחרון לפני שחולפת שנת 2014. קראתי את הפוסט שנכתב לפני שנה בדיוק וגיליתי כמה הבטחות לא קיימתי לעצמי. כמה קשה לעמוד בתקוות שמפריכים לאוויר כשגרים באירופה והכל נראה אפשרי. חשבתי שאצליח לשמר נחת ורוגע אבל חזרתי לצפור ולקלל בכביש, להתחרפן מלעמוד בתור יותר מ-10 דקות בדואר וכמובן לא ביקרתי במקום חדש בעולם (מלבד שתי נסיעות מקוצרות לפריז על חשבון העבודה לא באמת יצאתי אפילו לחופש). אולי השנה נצליח יותר. בינתיים יש כבר תכניות חדשות שאני מקווה לעמוד בהן, אני מקווה שהן יותר ראליות. הפוסט הזה מוקדש לאחת מהן.

את דנוש, דנון, בננה, חמודנה הכרתי בצבא, לפני כמעט עשור (!). בגדול, אפשר להגזים ולומר שדנה שינתה לי את החיים. מלבד העובדה שהיא שידכה ביני ובין בן זוגי ודחפה אותי ללמוד משהו יצירתי, היא לימדה אותי שיעור חשוב במוטיבציה. אחרי שקטפה משרות נחשקות, הסתובבה בעולם, ביקרה מאחורי הקלעים בהופעות נדירות ועיצבה דירה חלומית, היא החליטה להתחיל לאפות. יריית הפתיחה היתה רכישת מיקסר KITCHENAID בורוד פוקסיה ומשם הכל היסטוריה. 

בצעד מבריק, החלטנו להתחיל מסורת של אפייה בשבת בבוקר. השבוע התחלנו עם עוגות קלילות ואהובות, פאי שוקולד מריר ופאי לימון עם מרנג. דנה התרוצצה ותקתקה שני מתכונים בשעתיים, בזמן שאני תקתקתי על המצלמה. היה מתוק.

לאחרונה השתכנעה ופתחה עמוד פייסבוק, למעוניינים ביצירת קשר והזמנות. אתם מוזמנים לעקוב אחרי המטעמים, לרייר ולהזמין לעצמכם דברים טובים שנעשים בהמון אהבה. נאחל שהשנה החדשה שבפתח תביא איתה רק הצלחות והגשמות וחברים טובים ואהבה גדולה ומלא מלא דברים טובים. להת' ב-2015.

***

Nothing

♬ Mason Jennings - Nothing ♬

פתאום גיליתי שעוד שנה מסתיימת ממש בשבוע הבא. 2015 זו השנה שבה אני מסיימת את התואר. כשהתחלתי ב-2011 זה נשמע היה כמו עוד שנות אור, הנה זה כבר פה קרוב. גיליתי גם שב-2014 פרסמתי בערך חצי מכמות הפוסטים שפרסמתי ב-2013 וזה כבר קצת עצוב, אז אני מקווה שב-2015 אני אחזור לעצמי ואצליח לפרסם בתדירות שלא מאפשרת לקורי עכביש להצטבר על המקלדת. 

סוף השבוע הקרוב יהיה נהדר. למה? כי הספקתי את כל מה שרציתי הבוקר בסדנה ואפילו יצאתי לפני שנסגרה. זה אפשר לי להגיע הביתה מלאת מרץ, עם חשק עז לכנאפה וצילומים. תפסנו את פולי וכמה ביסקוויטים בצורת עצם ויצאנו לדרך. אכלנו כנאפה שקשוקה (נפלאה) ואז כנאפה עם חלבה (נפלאה לא פחות ) ופולי, כהרגלה, אכלה דברים שנפלו על הרצפה.

בלי להתכוון (ואולי בעצם קצת התכוונתי) עברנו ליד הסטודיו של נטלי, גו'ל וענת שחגגו יומולדת לסטודיו ומה לא. היו גם פינוקים אכילים וגם לבישים (!) ואני כמובן לא הצלחתי לעמוד בשום פיתוי. בין ביס לביס, אספתי לי חצאית וחולצה ב-1+1 מפתים.

אחרי טיול ארוך, פולי כבר לא הסכימה להתעכב ולצלם, היא משכה ומשכה, הסתובבה סביבי, הכל רק לא להיות פוטוגנית. לבשתי את השמלה המפוספסת שלי מBrandy Melville שהופכת לאהובה עליי לאחרונה עם קרדיגן קל כי היה שמשי ונעים. מחר אם הכל ילך כשורה צפוי לי בוקר של צילומים מהממים. מקווה לחלוק איתכם את הכל בהקדם. עד אז, שתהיה שבת של שלום ומנוחה. אני מתכוונת להקדיש לפחות כמה שעות ל"לא לעשות כלום".

Dress: Brandy Melville // Cardi: Honigman (old) // shoes: Eram // Bag: COS // Shades: Spitfire // Scarf: handknitted by me

***

She & Him

♬ Thieves - She & Him ♬

קצת מהזמן האחרון. המילה קצת מדויקת, כי לא קורה המון. אבל כשקורה, זה תענוג.

החורף הגיע ואז הלך. התחלתי ללמוד ונזכרתי כמה זה מתיש. גיליתי שאני שנה ד' והתעודדתי קצת. לא אפיתי חודשיים וכל הזמן בא לי משהו מתוק. אולי זו הסיבה שחזרתי לשתות קפה מדי פעם. אספרסו ארוך עם חלב חם ואיזו עוגייה בצד.

פולי מתבגרת ומתברגת למשפחה הקטנה שלנו. היא כבר פחות נשכנית ויותר ממושמעת, אז אנחנו לוקחים אותה לפארק בשבת ונהנים לרדוף אחריה. בגדול, אנחנו יודעים שהיא מהממת. אבל, באמת שאין יום שלא עוצרים אנשים ונדהמים כמה היא מיוחדת עם העיניים האלה והלב הזה על הגב. #נחת

רציתי לצלם פוסט על הפרויקט המקסים של המעצבת רותי שפריר, "Ruche" (בצרפתית כוורת דבורים) שרץ ב-Kickstarter וממש בימים אלו עבר את היעד (יאיי רותי!),כבר לפני חודש ולא הצלחתי. עכשיו, נותר לי רק לספר לכם עליו בקצרה כדי שתתמכו בו ותזכו לאחד כזה לפני שהקמפיין נסגר.

כוורת האחסון הגאונית הזו, מגיעה בשלושה גדלים (בתמונה גודל L) ובשני חומרים (קרטון מודפס או אלומיניום צבוע - שניהם ממוחזרים ומתמחזרים). היא מגיעה באריזה שטוחה וכמה שהיא קלה להרכבה ככה היא איתנה בזכות היותה מבנה איזוסטטי, בו כל הלחצים מתפזרים באופן שווה ויוצרים יחידה חזקה ועמידה. אחח המעצבים תעשייתיים האלה! בקיצור כנסו ללינק, תראו את הסרטון המתוק ותתמכו, זה הדבר הבא.

Ruche in Cardboard | Ruthy Shafrir

Ruche in painted Aluminium | Ruthy Shafrir

אני לא יודעת מה אתכם אבל אני חייבת כבר ללכת לתערוכה החדשה במוזיאון חולון, של איריס ואן הרפן המדהימה והמעצבת (כי היא כל כך מדהימה) על חידושים בעולם האפנה ונקראת "קוטור חדש". מסיבת העיתונאים היתה בדיוק כשהייתי בחו"ל אז פספסתי אותה. מקווה למצוא שעה פנויה לקפוץ לשם ולספר לכם מה מצאתי בהקדם.

***

I don't love anyone

I dont love anyone - Belle and Sebastian

 Skirt, tights - H&M // Vintage coat // scarf - knitted by me // Bag - The cambrisge company // Boots - from Amsterdam

מזל שאני נוסעת לפריס כל חודשיים. אחרת מי היה דואג לבלוג? 

כבכל פעם, הרשימה ארוכה ואף פעם אי אפשר להספיק הכל. כבכל פעם, התסכולים רבים. הכל בלתי מושג, לא בשבילי. אני לא רזה מספיק, לא עשירה מספיק, לא פנויה מספיק, לא מגניבה מספיק. כולם לבושים כל כך טוב שזה עושה לי חשק לזרוק את כל מה שהבאתי במזוודה לפח. בפעם הראשונה מזה כמה שנים יש לי דחף חולה לקניות. אני רוצה עוד נעליים ומעיל חדש, אני רוצה מלא טבעות דקיקות, סוודר צמות עד הברכיים שלא צריך בתל אביב וכובעים שלא מתאימים לתלתלים אבל נראים מעולה על ברונטיות אנורקסיות (וזה יש פה בשפע).

אני מתנחמת בחנות של "ברנדי מלוויל", שנראית קצת כמו אורבן אבל במונוכרום. יש שם אפורים ושחורים ופסים וזה בדיוק מה שבא לי החורף הזה. אחרי שנים של צבע, אני מסתכלת על הצרפתיות ומגלה שאפשר ללבוש כל הזמן שחור ולעזאזל, זה באמת נראה הכי טוב. 

לסיום, קיבלתי את הגרסה המרדנית של הבושם פריז של YSL (מהדורה מוגבלת שנקראת Rebel Collector) בדיוק בזמן לנסיעה והחלטתי שיהיה מגניב לצלם אותו ממש פה איתי, בעיר שהיתה לו להשראה. אחרי שנים שאני שבויה של הרמס, הוא הצליח לרכך אותי. עדין, פרש, כמו זר פרחי שדה של חורף. קצת יותר מתקתק ממה שאני רגילה, אבל הוא התאים פה בול, ליד חולצת הפאייטים החדשה שלי (!) שתהיה שבת שלום וסוף שבוע רגוע וחורפי.

***

City and Colour

♪ City and Colour - The Girl ♪

עוד שבוע בדיוק תחל שנת הלימודים האחרונה. בכוחתינו האחרונים נתייצב בפקולטה לעיצוב, נחזיר את ארגז הכלים לסדנא ונמלא את הלוקר בחומרים שחיכו אצל ההורים במחסן כל הקיץ. הסדנא תהיה צחה ונקייה ותעשה לנו חשק לבנות דברים לעצמנו, אבל כרגיל, לא יהיה לנו זמן לזה. אף פעם. ב-9:15 שוב נהיה מבועתים ולחוצים, כמו ביום הראשון של שנה א' ונרגיש שכמות המטלות לא הגיונית.

בינתיים נותר שבוע אחרון של "חופש גדול". מי יודע מתי יהיה לי חופש גדול כזה שוב. בחמישי אנחנו נוסעים לאינדינגב ועד אז, אנסה לדחוס כמה שיותר מטלות ומשימות. כאלה שידחקו לפינה חשוכה ועלולות לא להתבצע לעולם, החל מתחילת הלימודים. ילקוט חדש כבר יש, אפילו נראה לי שאני יודעת מה אלבש. 

בינתיים, מזג האוויר הזכיר לי את הסתיו בפריז, לפני חודש בדיוק. היו שם קצת יותר עלים על המדרכות, שרוולים ארוכים וגגות עם ארובות, אבל גם תל אביב לבשה השבוע אפור ואני לא יכולה לחכות לגשם שצפוי מחר. שבוע נהדר לכולם ובעיקר לסטודנטים שבינינו.

***

The Rip Tide

♬ Beirut - The Rip Tide ♬

אוקטובר בחוץ, כבר כמעט מעונן והשקיעות בעיר יפהפיות. רוח קרירה מעירה אותי לפנות בוקר, מעודדת אותי להתכסות וזה נהדר. בגדול, תשע"ה מעולם לא נראתה טובה יותר, אבל זה לא כ"כ קשה אחרי החודשים האחרונים. הקיץ, שהיה אמור להיות כולו מוקדש לחופש אמיתי בעיר (ים-חברים-יין), הפך צ'יק צ'ק לסיוט של חרדות קיומיות וזיעה. קודם המלחמה, אח"כ העבודה מסביב לשעון בניסיון לרפד את עצמי לקראת שנה ד' האימתנית ולבסוף, עול פרויקטי הגמר, שלושה רעיונות במצגת ביום הראשון של הלימודים. השם ירחם.

את כל אלו הצליחה להשכיח גורה מטורללת שהחלטנו לאמץ בהחלטה שרירותית לגמרי. זו היתה אהבה מהודעת וואטסאפ ראשונה, כמו בסיפורים. אמנם עבר רק שבוע, אבל זה מרגיש כמו חיים שלמים. פשוט אי אפשר להישאר אדישים כלפיה, חכמה ורגישה, עם מבט קצת עצוב בעיניים וכתם בצורת לב על הגב. יש עוד המון מה ללמד את פולי, אבל אנחנו מאושרים.

השבוע גם התחלתי עבודה של גדולים. אמתית. כזו שצריך בשבילה תואר. הרבה קארמה טובה הובילה אותי לחברות עם מי שהיום מתפקד כבוס שלי. התמזל מזלי והוא חשב שאני מספיק מתאימה כדי להשתלב, ולו בחצי משרה, בסטודיו העיצוב שלו. אז טפו טפו טפו, שלום ולא להתראות לך מלצרות, היה שלום איולי כמהין על השרוולים וערימות פוליש ב-2 בבוקר.

העבודה החדשה שלי מצריכה קצת יותר מחולצה מכופתרת וסינר ועושה לי חשק לחזור ולהתלבש כמו שצריך. חודשים שלא חשתי צורך לעשות קניות ולהשקיע באאוטפיט ואפילו מצאתי את עצמי משתכנעת ש"לק שקוף זה די פרקטי". הרצון הזה, להרגיש שוב מתוקתקת, עד קצות האצבעות, הוא שגרם לי להגיע לפרזנטציה של הנייל בוטיק של OPI במתחם שרונה, אחרי שנים (!) שלא נכחתי באירועי בלוגריות. לא הכרתי אף אחת מלבד רוני, המתוקה כתמיד, והרגשתי מאוד לא שייכת. היה נדמה לי שכולן נורא התאמצו להתלבש כמו בלוגריות כדי להצטלם לאינסטוש עם שקית ההפתעות שקיבלנו ופתאום לא הבנתי מה לי ולהן. אני נעלתי את הלאופרס החדשות שלי מפאריס והרגשתי כאילו ניצחתי בכל מקרה. 

pants - H&M // Loafers - Eram

כשהגענו, קיבלו אותנו הבורקס והקאווה הקבועים וזה שעשע אותי. הסבירו לנו על הקונספט והחזון ולבסוף שחררו אותנו להסתובב בבוטיק , הקטן והצפוף אמנם, אבל לחלוטין עושה חשק לעשות הפסקה ולהתפנק עם מניקור אמיתי, כמו שרק המוצרים של OPI יכולים להעניק. בנסיעות שלי לפאריס, לא פעם חמקתי לSephora כדי לעשות מניקור אקספרס לפני היריד והרגשתי בעננים. סה"כ אי אפשר שלא לשמוח שכמעט כל הפינוקים, שפעם היו שמורים לביקורים בחו"ל, הצליחו להגיע לכאן. (נייל בוטיל OPI, קפלן 22 מתחם שרונה, תל אביב)

// גילוי נאות// במהלך הפרזנטציה חולק גיפט קארד למניקור, שטרם מומש, מתנת היח"צ. עכשיו נשאר רק לבחור יום וצבע ולהתפנק על אמת, לקראת שנה קשוחה במיוחד

***