My first/best Christmas

♪Laura Marling - Where can I go?♪

לא יכולתי לדמיין את היציאה לחופשת החג יותר מושלמת. בשבת בבוקר ארזתי כמה סוודרים, מכנסי פיג'מה מפנקים ונעלי הליכה, פגשתי את שני השלישים הנותרים של החבורה: מאיטה ממקסיקו ומדיסון מאוסטרליה בתחנת הרכבת ויצאנו לדרך. קרובי משפחתה של מדיסון נסעו לחופשה והשאירו לנו את הכלב, האוטו והבית הכפרי הנפלא שלהם למשמורת.

כבר חודשים שאני שומעת סיפורים על הקוסטה בראבה (רצועת החוף המפורסמת שמשתרעת מצפון לברצלונה) ורק עכשיו הצלחנו סוף סוף להגיע. כמובן שבקיץ הרבה יותר חי ושמח פה, אבל אל חשש ניצלנו את המשאבים עד תום. הגענו לבית המקסים שנמצא באמצע שדה חקלאי וגילינו שקפוא פה. פשוט קפוא. מיהרנו להדליק את האח ומשכנו את המזרנים לסלון מול האח, הוספנו חמש שמיכות ושמנו מים בקומקום לתה. מזג האוויר האיר לנו פנים ובבקרים טיילנו רגלית או עם האוטו בין הכפרים, היערות והחופים. שתינו בירה בשמש החורפית במסעדות תיירים חצי נטושות וחזרנו הביתה כדי לשים ערמונים בתנור ולהיקרע מצחוק מול פרקים של סקס והעיר הגדולה.

את החג עצמו חגגתי עם המשפחה של מריה השותפה שלי שגרה שני כפרים ליד. סופסוף היה פה עץ ומתנות תחתיו. (גם אחת בשבילי אפילו!) הבית של מריה יפהפה כי אבא שלה אדריכל של בנייה ירוקה וכי היא גרה על גבעה בכפר מלא ירוק באמצע ספרד. היו לנו שיחות ארוכות על האדריכלות בארץ ועל עיצוב ועל פוליטיקה והכל בספרדית הכבר-לא-כזו-שבורה שלי.

זכיתי להצצה לחייהם של הקטלאנים האמיתים. ארוחת ערב משפחתית בכפר בו כל האחים והבני דודים גרים עדיין בשכנות, הרבה יין וצחוקים עד 2 בבוקר. האוכל לא היה היסטרי וכל העניין עשה לי להתגעגע לגפילטע פיש של סבתא ולמשפחה הנוירוטית שלי בכלליות. מזל שאני חוזרת. המצלמה הדגולה שלי עושה קצת בעיות לאחרונה אז אני משתפת תמונות חלשלושות מהאייפון, מקווה שתסלחו לי רק הפעם. שתהיה שבת שלום וסוף שבוע רגוע ונפלא. געגועים מברצלונה.

***